יום טיול עבר עלינו, אפילו די נעים ומעניין למדי. נסענו לפינג-לה, כפר הממוקם כשעתיים נסיעה ממערב לצ'נגדו. סים, בעל הגסט-האוס החביב ארגן ואן גדול לקח איתו את בנותיו - לאנסי וצ'לסי. נכנסנו כולנו, מור וליטל, תיירת מקולורדו וכמה מאנשי הצוות שלו לתוך הוואן המרווח ונסענו על האוטוסטראדה המערבית עד לכפר.
אולי במונחים סיניים הוא כפר, אך נראה שחיים בו כמה עשרות אלפי אנשים. כמו יאנג-שואו, דאלי וליז'יאנג גם לפינג-לה רחובות עתיקים, תעלות מים זורמות לאורך הרחובות הציוריים שיש בהם בנוסף גלגלים, פעמוני ענק, מבנים מעוטרים, שלטים וכל סממן סיני שהופך את המקומות לכל כך מיוחדים.
סיירנו בכפר, טעמנו מעט מאוכל הרחוב, נהנינו מהחנויות ומהשטויות שמוכרים בכל פינה. עברנו על גשרים, צלמנו אנשים מעניינים וגם אותנו צילמו לא מעט.
אורי נהנה מחברתה של צ'לסי, הבת הקטנה בת ה-4.5 וממש חיזר אחריה בכל מקום שבו היינו. הילה ואריאל אמצו את מור וליטל בתור אחיות גדולות ונראה שהרביעייה מסתדרת היטב בלי נוכחות הורים (השגחנו מרחוק) ושהגוזלים מכינים עצמם לפרישת כנפיים עתידית.
לאחר הסתובבות של כמה שעות, עצרנו לצהריים אצל הוריה של אחת מהעובדות בגסט-האוס. היו הרבה מאכלים לא מזוהים עם לא מעט חזירים בתפריט. נמנענו מהם והסתפקנו בירקות ואורז.
לאחר הארוחה הסתובבנו במטעי התה של המשפחה, למדנו על שיטת הגידול והקטיף ועל התפוקה במקום. לימדו אותנו איזה עלים קוטפים ויצאנו לקטיף. הילה אמרה שהיא מאוד נהנית לקטוף עלי תה אבל לא רואה את עצמה עושה את זה ליותר מזמן קצר. מדהים איך אנשים יכולים לעשות את זה כל החיים יום יום.
אורי שיחק עם צ'לסי נתן לה יד הן הסתובבו יחד במטע וליד הבית. בדרך חזרה אורי דיבר ודיבר ולבסוף נרדם, נראה שהוא ימשוך את השינה עד הבוקר. גם בטריות איכותיות במיוחד צריכות מדי פעם טעינה ארוכה.
שוחחנו ב"סקייפ" עם סבתא רחל ושאר בני אביב-מנדלסון, היה כיף.
זהו זה, הבנות עם אמא בחדר האוכל, אבא שומר על אורי בחדר השינה. הגיע לסיומו היום ה-285 לטיול,אבל מי סופר?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה