דאלי היא כמו בית, כזה שחיים בו לאורך זמן ונכנסים למעין שגרה. צוות הבנות של הגסט-האוס התאהב באורי (בצדק), וכל אחת בתורה משחקת איתו, משתוללת איתו וחלקן גם מרימות אותו על הידיים והוא מסכים.
אנחנו שורצים מול האינטרנט, בין אם במיילים, חדשות, כלכלה וגם משחקי ילדים. התחלנו להזמין מנות די קבועות במסעדות די קבועות, בקיצור שגרה. כמו שכבר אמרנו אורי מרגיש ממש בנוח כאן והולך להזמין לעצמו דברים לרוב בלי בכלל לשאול. הבוקר הוא ניגש למלצרית וביקש באנגלית כמובן :"can I pancake ve chocolate milk" אנחנו כמובן צחקנו והסכמנו. בצהרים הוא ניגש וביקש :"can I have orange juice " ובערב הוא ניגש למלצרית הפעם ע"פ בקשה שלנו טיפס על כיסא הבר (בהשגחה כמובן) וביקש :"the menu please" . גדל הילד, לא יאומן עד כמה.
היינו קצת בשופינג - קונים מתנות, אסתל אומרת שזה סימן לכך שאנחנו מרגישים כבר את סוף הטיול. יוסי, אריאל ואורי שכרו אופניים לשעתיים ויצאו לסיבוב בין חומות העיר העתיקה, הילה ואסתל הלכו לבית קפה קרוב והתפנקו עם עוגת גזר.
באחד מסיבובי הקניות נתקלנו בגברת זקנה שניסתה למכור לנו כובעים סיניים צבעוניים, סירבנו בנימוס. בדרך חזרה, נתקלנו שוב באותה גברת זקנה ששוב ניסתה את מזלה. שלפנו צ'ופסטיקס מהתיק והראינו לה אותם. היא מצידה סימנה לנו בתנועות ידיים שבזמן שאנחנו אוכלים עם צ'ופסטיקס כדאי שיהיה לנו כובע על הראש. אחלה אשת שיווק, אלא מה לא בגיל הנכון, לא בזמן הנכון ולא במקום הנכון. חייכנו והמשכנו הלאה...
אנחנו לא שבעים מלהסתובב במקום הזה. למרות שאנחנו חוזרים על אותן סמטאות החוויה מהנה בכל פעם מחדש. הצבעוניות, האנשים, הדוכנים המיוחדים, כל פעם מגלים משהו חדש, כיף אמיתי.
איך אפשר בלי פיצה. אי אפשר, הילה בקשה וקיבלה פיצה מרגריטה בפעם ה-200 בטיול והפעם במסעדת "הקוף הרע" שמול הגסט-האוס שלנו.
הבנות למדו היום הרבה חשבון ואנגלית, ההורים סייעו, אורי סייע פחות. היום ה-276.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה