לפני שנספר על ליז'יאנג המאוד מיוחדת ועל קורותינו היום נתחיל בסיפור הכביסה.
כפי הידוע לכל, אין ברשות משפחת טסטסה לא מכונת כביסה ולא מייבש. נושא הכביסה הוא מהיותר אקוטיים בטיול, כי כשמטיילים מתלכלכים יותר, הבגדים האומללים מוכתמים מאוכל, מתמלאים אבק ושאר תלאות. הם גם אינם מוכנסים למגירות ואינם נתלים על קולבים בארון, פשוט מקופלים לנפח מינימאלי ונדחפים לתאי התרמילים הדחוסים.
באוסטרליה וניו-זילנד היו אלה פארקי הקרוואנים והלונדרומטים למיניהם שנתנו פתרון של כיבוס וייבוש. בתאילנד ווייטנאם היו אלה נותני שירותי הכביסה שקיבלו מלוכלך בבוקר והחזירו באותו ערב או למחרת כביסה נקייה יבשה ומקופלת – תענוג.
עד שבאו הסינים. ביאנגשואו שילמנו 8 ₪ לקילו ואיכשהו הסכמנו למחיר. בדאלי הנושא הפך שערורייתי. החאפרים הסינים ברחובות חושבים עצמם למינימום "וולדורף אסטוריה" ודורשים מחיר שערורייתי לפריט שהיה מייקר את עלות הכיבוס באופן בלתי סביר. זה לא המחיר, זה העיקרון אמרנו לעצמנו והמשכנו עם סל הכביסה לליז'יאנג.
באופן מפתיע יש שירות כביסה עצמית בגסט-האוס שלנו. אסתל הלכה לברר בקבלה, הגברת הנחמדה לקחה אותה לחדר הכביסה והראתה לה מכונה סינית מוזרה עם אותיות סיניות עוד יותר מוזרות, סימנה על מיקום האבקה ואמרה בהצלחה.
יוסי ואסתל ביצעו ניתוח טכני מהיר של המכונה המוזרה שפועלת כך: צד שמאל בנוי כמו בלנדר ענק. זורקים פני מה את הכביסה, שופכים מים ומסובבים את הטיימר. שכללנו את השיטה ועשינו השרייה לכמה דקות, החלפנו את המים והבאנו מים רותחים בדליים מהאמבטיה עד שהיינו שבעי רצון ממצב הכביסה.
לאחר מכן הכנסנו את הכביסה לתוף נפרד בחלק הימני של המכונה. זו פעולת הסחיטה שבה התוף מסתובב במהירות מסחררת ומשחרר את המים מהבגדים.
על מה תולים? על כל דבר אפשרי כמעט, קולבים, סולם מתקפל חבל שמשמש מתלה לכלובי ציפורים, כסאות וכו' העיקר שיתייבש.
נעבור לליז'יאנג. יפהפייה, מיוחדת במבניה הבנויים טלאים-טלאים בסמטאות ציוריות ומתפתלות בין תוואי של תעלות, גשרי אבן שחוקים, גשרי עץ רעועים. בין סמטאותיה יופי ואווירה שקשה להסביר. עיצובים סיניים של בתים, חנויות שמוכרות סחורה מכל הסוגים ובזול. מסעדות, מאפיות, סדנאות אמנים, פונדקים, בתי-הארחה, כלבים, סוסים, אופניים, ריחות בישול, ריחות עץ, מוזיקה אתנית. בקיצור תבואו לבקר פה, כשנוכל, נשים תמונות בבלוג.
אנחנו שוטטנו ברחובות, נהנינו מהמראות המאוד ייחודיים לעיר, מדי פעם בצבץ לו ההר המושלג, פה ושם נעצרנו להקשיב לפלג מים זורם שדגי זהב שוחים במימיו. אריאל פתחה את שיטת ההתמקחות לרמה גבוהה יותר ואורי כהרגלו רצה ידיים.
אנחנו מאוד מופתעים מהעובדה שאין פה דוברי אנגלית למרות שהמקום מאוד תיירותי, קצת מתסכל אך בסוף מסתדרים והכל חלק מהחוויה.
אכלנו ארוחת ערב אצל ידידנו הסיני מאתמול. היא כללה דג בשומשום, שיפודי יאק, מרקים והמנה המפורסמת שנקראת "נודלס מעבר לגשר".
האגדה מספרת שמלומד סיני עבר לגור על אי סמוך כדי להתרכז בלימודיו. אשתו הכינה לו מאכלים שאהב ביניהם נודלס. כל יום היא חצתה את הגשר הלוך ושוב כדי לספק את צרכיו של בעלה, ומכאן השם. בעולם הפמיניסטי של היום סיפור כזה היה מעורר סלידה, אך אנחנו נהנים מהפולקלור המקומי מבלי לשפוט אותו. בכל אופן המנה סבירה, כבר אכלנו טובות ממנה. לילה טוב...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה