יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

פיליפ איילנד -Phillip Island


אחרי כמה ימים מאוד ביתיים ושגרתיים, החלטנו לנער את האבק מעצמנו ולהדרים כ-160 ק"מ לאי פיליפ. נסענו דרומה ומזרחה ממלבורן וכעבור כשעתיים וחצי נתקענו בפקק מאוד ארוך. אין מה לעשות הכניסה לאי עוברת מעל גשר צר ומפותל מעט, אנחנו בשיא עונת התיירות באוסטרליה, כבר ברור שאת הלילה לא נעביר בפארק קרוואנים ומה שיהיה יהיה. מעט לפני הגשר נמצאת סן-רמו, ממש כמו באיטליה, ציורית קטנה ונחמדה. נכנסנו לאי עם הרכב המסורבל שלנו והופ, היישר למרכז המבקרים. לאחר ריקון שלפוחיות השתן של כולם, קנינו כרטיס כניסה משולש, כלומר גם לצעדת הפינגווינים, למרכז הקואלות ולאי צ'רצ'יל – בדיעבד שווה.

לפני כל אלה נסענו לחלק המערבי ביותר של האי שנקרא the nobbies, או בעברית הנקרות. כמו הרבה מקומות באוסטרליה, גם כאן הקרקע בזלתית בתוואי החוף, וזה גורם לכך שהגלים חופרים מתחתם באדמה הרכה יותר ובכך חושפים את הבזלת מכל הכיוונים. ציפינו לראות כלבי-ים בהמוניהם. זו המושבה הגדולה ביותר באוסטרליה ויש בה כ-6,000 פריטים. לא ראינו אפילו אחד, כמה חבל. ובכל זאת לא נורא כבר ראינו כאלה בספטמבר בקייפ ברידג'ווטר, כך שאין על מה להתלונן.

אחר כך הלכנו לתהלוכת הפינגווינים. יש באחד מחופי הים של האי מושבה שמונה כ-1,500 פינגווינים מהזן הקטן ביותר בעולם little penguin, שוקלים בקושי קילו וגובהם כמה עשרות ס"מ בודדים. העסק עובד כך, באור יום הם יוצאים לים וכל היום מחפשים דגים וממלאים את הזפק שלהם. בערב כשמתחיל להחשיך, הם חוזרים בהמוניהם לחוף וצועדים בלהקות בחזרה לקינים שלהם. התכנסנו אנחנו בקו החוף יחד עם עוד כמה מאות אנשים. כולם ישבו וחיכו וראו איך הפינגווינים מגיחים מקו המים ויוצאים החוצה במצעד ממש כמו חיילים. כל ציפור צעדה בדיוק לקן שלה. המחזה לקח כחצי שעה. כולם, כולל אורי התלהבו והתרגשו. אסור היה לצלם, אך בכל זאת צלמנו מרחוק כמה תמונות בלי פלאש שיצאו מטושטשות, העיקר הזיכרון. נכנסנו לאוטו בערך ב-11 בלילה ונסענו 40 ק"מ לנקודת שינה לאורך הכביש, כולם כבר נרדמו תוך כדי נסיעה.

בבוקר חזרנו לפיליפ איילנד (אחרי שכולם מלאו את הבטן כמובן), היינו בחווה היסטורית באי צ'רצ'יל, בדרך צילמנו ציפורים גדולות ומרהיבות שהיו על סף הכחדה והתאוששו במהירות, יש להן מקור ירוק ומיוחד. בחווה ראינו כיצד חיו לפני מאה שנה, הפכו את כל החדרים למוזיאון. ראינו עגל שנולד לפני כמה שעות, אורי ואריאל התנסו בחליבת פרה בשיטות המסורתיות.

מהחווה המשכנו למרכז לשימור קואלות ובפעם הראשונה ראינו את היצורים האלה בסביבתם הטבעית, על עצי איקליפטוס, קטנים, חמודים, ישנוניים ומדהימים. נהנינו, טיילנו, צילמנו והמשכנו משם לחוף הים שנקרא red rocks. למה? כי הסלעים שם בצבע המתאים, כאילו דא. הבנות למדו חשבון ואנגלית ומעט הטריפו את הוריהן. יוסי ירד עם אורי לשחק כדורגל בחוף הים, בעט יפה הקטנצ'יק. בערך ב-5 אחר הצהריים הסתיימו הלימודים, התארגנו לנסיעה בת שעתיים וחצי לכיוון הבית של ג'ים וג'ודי. נראה הספק לא רע ליומיים האלה. ננסה לישון טוב הלילה כי מחר מתחילה הנסיעה חזרה לכיוון בריסביין.

עד כאן פיליפ איילנד, ויקטוריה

29-28 בדצמבר 2009.

משפחתולוגיה פרק ב'


22-21 בדצמבר טוב מה נכתוב? אחרי שלא כתבנו הרבה זמן הפרטים הקטנים פחות חדים בזיכרון, אך ננסה לשחזר בכל זאת. אנחנו בעיקר בשגרה. את היומיים הראשונים העברנו במנוחה בלי לזוז יותר מדי. המוטור-הום שלנו חונה בחנייה המשפחתית של ג'ודי וג'ים. מרב שהוא לא זז הסוללה המרכזית שלו די נחלשה ונראה שבקרוב נצטרך להתחבר לחשמל באתר קרוואנים מסודר, או להבדיל לנסוע ולטעון אותה מהאלטרנטור. הילדים מאוד נהנים עם קארלי וג'ייק. האנגלית של כולם השתפרה פלאים, והם מצליחים לתקשר בקלות וליצור שיחה על הרבה דברים. הם לא רואים את זה מהצד אך ההורים די בשוק מהעניין. הם רואים סרטים, משחקים בווי שומעים מוסיקה משחקים ומאוד נהנים אחד מחברתו של השני.

היה כל כך נפלא לקבל חבילה מהארץ. סבתא קלרט הנפלאה שלחה ספרי לימוד, מתנות ועוד כל מיני דברים שמחממים את הלב - אין כמוה. אלזה ורונית שלחו דיסק און קי מלא סרטים איזה כיף לרענן קצת את המלאי.

רוב הזמן רובנו רובצים וחוזרים מהר מאוד לניוון של החיים המערביים שכל כך קל להישאב אליהם. קימה מאוחרת, טלוויזיה, פחמימות פשוטות וזמינות, בהייה במסך המחשב...

23 בדצמבר - נסענו לבאלאראט (Balarat), (ג'ייק הצטרף אלינו לשמחת כולם) .זה אתר שבמאה ה-19 היה מקום מושבם של מחפשי זהב. האוסטרלים שיחזרו את המקום ועיצבו אותו בצורה של פעם. כל המבנים, החנויות, האורוות ואפילו השלטים בסגנון המאה ה-19. כל המוכרים בחנויות וה"עוברים ושבים" לבושים בבגדים של פעם. אפילו מוסיקה של פעם יש באחת מקרנות הרחוב. אנחנו חיפשנו מעט זהב בערוץ המלאכותי שבמתחם. הפשלנו שרוולים, אספנו עפר בקערות מתכת וחיפשנו את מזלנו. הילדים מצאו כמה פירורים, בסוף קנינו מזכרת לכל אחד מהם הרבה יותר קל מלחפש. היינו במופע קוסמים היתולי וגם בהדגמת אמת על איך הופכים גוש זהב למטיל.

נסענו לטיול בכרכרה שאותה משכו ארבעה סוסים ברחבי העיירה אריאל וג'ייק ישבו למעלה עם העגלון ואורי, הילה יוסי ואסתל ישבו בתוך הכרכרה. בסוף היום נכנסנו למוזיאון הזהב. מרתק. היה שם הסבר על מנורת שבעת הקנים שטיטוס לקח מבית המקדש לרומא, על ההיסטוריה שלה ועוד כמה דברים מעניינים. בילינו יום מקסים יחד.

24 בדצמבר – היום ערב חג המולד. יצאנו למרכז מלבורן, לחפש מרכז החלקרח. היה סגור. אז ישבנו לאכול אוכל סיני-הודי. מדי פעם בא סנטה קלאוס ואחל לכולם חג מולד שמח. אורי נורא שמח לראות אותו, לחץ לו את היד והתרגש מאוד כשהוא קיבל סוכרייה ממנו. נסענו בחשמלית למרכז האומנויות משם המשכנו לפארק שבו יש שעון אמיתי מצמחים והמשכנו לתחנת הרכבת במלבורן וחזרנו הביתה.

25 בדצמבר - חג המולד, בילינו אצל פיפ, אחות של ג'ים ובעלה ברוס. הילדים קבלו מתנות בכמות בלתי נתפסת, היה אוכל מצוין, חברה נעימה , היה יין, (יוסי השתכר). הילדים שיחקו במתנות החדשות שלהם, בשולחן הביליארד ובגינה.זה נמשך בערך עד 9 בערב. כולם מאוד נהנו.

26 בדצמבר – חלקנו היה זקוק לעוד מנוחה אז החלטנו להעביר עוד יום שקט בבית של ג'ודי וג'ים. נחנו, שיחקנו ראינו סרטים.

27 בדצמבר - היום נסענו לג'ילונג, כבר היינו בה בספטמבר בדרך לגרייט אושן רואד, אלא שאז היה כל כך קר אז פשוט חלפנו במרכזה. היום, שלושה חודשים אחרי נסענו לחוף הים. היה מעונן ומדי פעם הציצה שמש נעימה, הילדים נכנסו למים, שיחקו פריסבי, והכי כיף היה להיות עם המשפחה של ג'ים וג'ודי. סוג מסוים של אירוע פרידה.

עד כאן מלבורן, ויקטוריה. אצל ג'ודי וג'ים

27-21 בדצמבר 2009.

בלוג ההמשך

שלום לכולם

זהו המשך הבלוג שלנו.
חוויותינו מתחילת יולי 2009
ועד ה-20 בדצמבר 2009
בכתובת :
www.tastasa.blogspot.com