שמש חמימה ונעימה הוציאה אותנו לרחובות העיר פעם נוספת, הפעם בלי סיור ובלי טיול רחוק. רק אנחנו בקצב שלנו בלי אילוצי זמן.
התאהבנו בעיר המיוחדת הזו, היא אמנם מפורסמת בשל חיילי הטרה-קוטה של הקיסר צ'ין, אך יש בה הרבה יותר מכך. התחלנו בשוטטות איטית ומהר מאוד מצאנו את עצמנו שוב ברובע המוסלמי המקסים. כרגיל סמטאות צרות, חנויות מקסימות, דמויות שלא רואים בשום מקום אחר במיוחד מבוגרים עם זקן סיני קלאסי ועל אפם משקפיים עגולים כשכל עדשה נראית תחתית של בקבוק עראק.
משכה את עינינו חנות למוצרי תה, נכנסנו פנימה והתחלנו לדבר עם רוז המוכרת במקום (החנות של אחותה), רווקה בת 31 שנדלקה עלינו ונדלקנו עליה. שתינו תה טעים, רוז הראתה את הטקס של שטיפת הספלים וחימומם, דיברנו על הא ודא, הצטלמנו, הילדים מאוד נהנו. היא הראתה לנו פסלונים שמשנים צבע כאשר שופכים עליהם תה חם וגם פסלון חרס חום שמשתין בקשת ענקית כששופכים עליו מים חמים. הילדים ובעיקר אורי התגלגלו מצחוק.
קנינו ממנה שני פסלונים וערכת הגשה לתה והמשכנו הלאה. באופן אקראי נכנסנו לתוך סמטה מאוד צרה ומלאה חנויות, ראינו ציורים, קליגרפיה סינית עם אותיות ערביות ומנטרות מהאסלאם, חולצות, מזכרות ואינספור דברים שרק הסינים מסוגלים להמציא, לייצר ולמכור. התמקדנו בחנות תיקים ומזוודות. הגענו למסקנה שנמאס לסחוב ולאלתר, התיקים לא מתאימים וחייבים להתחדש.
קנינו מזוודה עם 4 גלגלים ולבנות תיקי גב גדולים גם עם גלגלים, איזו שמחה והקלה לכולם אנחנו נראים בני אדם ולא משפחה מזרח-תיכונית.
המשכנו לצהריים של מרק עגבניות ודמפלינג במסעדה מוסלמית, איזה כיף היה שם. האוכל טעים, האווירה מאוד ביתית, הנוף האנושי של מלצריות סיניות עם כובע ראש מוסלמי משעשע.
חזרנו לקראת צהריים לגסט-האוס וארזנו בתיקים החדשים את כל המיטלטלין, איזו הקלה. יצאנו לכיוון תחנת הרכבת המרכזית ומשלא מצאנו מונית הסתפקנו בשני טוק-טוק בסגנון סיני שלקחו אותנו עד לתחנה.
כמו רוב תחנות הרכבת בסין גם זו של שיאן היא סיוט לבעלי מטען כבד. למרות שהיינו בלונג' לדרגשי שינה רכים, עדיין היינו צריכים לטפס עשרות רבות של מדרגות ואחר כך גם לרדת אותן. יוסי עשה כמה נגלות ושיפר את סיבולת הלב-ריאה שלו, אסתל נגררה עם אורי והמזוודה, והבנות עם התיקים החדשים שלהן ותודה ענקית לתיירים, נוסעים סיניים ועובדי רכבת שהקלו עלינו בשלבים השונים.
התמקמנו בקרון מספר 16 בסקציה שהיא כולה שלנו, סגרנו הדלת והיה לנו ממש חדר פרטי. איזה הבדל בין מחלקה ראשונה לשנייה. בשעה 20:16 יצאנו לנסיעת לילה לכיוון עיר הבירה. חשבנו לעצמנו שתמיד הגענו לערי בירה באמצע או בסוף הטיול שלנו. כך היה בבנגקוק, האנוי, קנברה, וולינגטון ועכשיו בייג'ינג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה