לפני שנרד לפרטים, נציין שאנחנו בגסט-האוס סיני. ומה זה אומר? שהכל קשה ואפילו מאוד קשה עד כדי תסכול. אסתל אומרת שהכל שאלה של גישה, יוסי אומר שהכל שאלה של נוחות והמאמץ הנדרש כדי להשיג אותה.
בכל אופן, אנחנו בחדרים בקומה הראשונה בחלק האחורי של הגט-האוס. כל האזור הוא אתר בנייה, יש המון לבנים וקירות שבורים לידנו ואפילו מישהו הניח שני שקי מלט במסדרון שבין שני החדרים. יש לינק מצוין לאינטרנט, אך אי-אפשר להתחבר. כל ניסיון לתקשר עם פקידת הקבלה לפתרון הבעיה עלה בתוהו.
באחד החדרים שלנו נשרפה הנורה בחדר האמבטיה. לא הייתה להם נורה חלופית אז הם החליפו את כל המנורה.
באחד החדרים שלנו נשרפה הנורה בחדר האמבטיה. לא הייתה להם נורה חלופית אז הם החליפו את כל המנורה.
היום בבוקר אחת העובדות הנחמדות סימנה ליוסי את המילה הבינלאומית ל"אוכל, כלומר אצבעות לכיוון הפה. יוסי ניסה להבין איפה? מה אוכלים? מתי? האם זה עולה כסף או שזה כלול? גורנישט נאדא, כלום, אין דבר.
למזלנו מצאנו רחוב סמוך לגסט-האוס שיש בו חנויות שמוכרות צבעים, דיקטים, חדרי אמבטיה, ריהוט ושאר דברים שיש ברחוב הרצל פינת לוינסקי, אבל כמו בלוינסקי יש גם אוכל רחוב וחנויות שמוכרות דברי מתיקה ומוצרי יסוד.
כך נראו ארוחות הבוקר והצהריים שלנו בלשאן. אין תלונות על כמות הקטניות שאכלנו אצל הסיני הנחמד. אחלה אפונה עם שום, פול טרי, שעועית, אורז מאודה וכו'. לאף אחד לא כאבה הבטן, כנראה שהאוכל בסדר ומשביע. אכלנו גם המון פירות טריים ומאפים.
כך נראו ארוחות הבוקר והצהריים שלנו בלשאן. אין תלונות על כמות הקטניות שאכלנו אצל הסיני הנחמד. אחלה אפונה עם שום, פול טרי, שעועית, אורז מאודה וכו'. לאף אחד לא כאבה הבטן, כנראה שהאוכל בסדר ומשביע. אכלנו גם המון פירות טריים ומאפים.
כל האזור שליד הגסט-האוס שלנו הוא קומפלקס ספורט ענקי. יש אצטדיון ענק, מכשירים מיוחדים שנועדים לכל הגילאים, כאלה שמותחים את הארבע-ראשי, מתח, מעצבי עמוד השדרה, מחזקי מרדיאנים וכמובן עשרות משחקי טניס שולחן שיוסי התנסה בהם עם כמה סיניות והפסיד מהר מאוד.
הילדים התנסו ונהנו, אך בעיקר הם התלהבו מהמיני לונה הפארק הראשון בסין. פארק חרטבונה שיש בו כל מיני מתקנים. הם התמקדו במכוניות המתנגשות, נהנו מכמה סיבובים, אפילו קבלו כמה חינם מהגברת הסינית הנחמדה ויצאו מחויכים עד השמיים.
בשל מזג האוויר הסגרירי גמרנו את היומיים בלשאן די מוקדם. הסתגרנו בחדרים עם מזגן שפועל על חימום, מקלחות ארוכות של תענוג, צפייה בסרטי די.וי.די, שוב מעט מתקני ספורט.
אכלנו "מנה חמה" סינית שכללה נודלס, מחית בשר ואבקה לא מזוהה. העיקר שהיה טעים. אורי אהב את ה-beef כהגדרתו, האחרים את הנודלס. כולם ישנו שבעים, מקולחים ומבסוטים בשורה התחתונה וזה מה שחשוב.
חוץ מזה, הדבר היחידי והמרכזי שעשינו היום בלשאן היה לראות מהנהר את הבודהה הגדול בעולם, 71 מטר גובהו והוא מחזיק מעמד מתחילת המאה ה-8 לספירה. נסענו לנו במונית לכיוון רציף המעבורות, קנינו כרטיסים (לא זולים בכלל) והמתנו שהמעבורת תצא להפלגה. בזמן ההמתנה נהנינו מלצפות בחבורה של סינים משחקים פוקר על סכומים לא מבוטלים. אחרים נהנו להצטלם לידנו.
יצאנו לים, כלומר לנהר, המעבורת נעמדה מול הבודהה הגדול, הצלחנו להבחין בשני פסלי השומרים ובסל אדיר המימדים שהמוני סינים מטפסים לאורך הקירות שלצידיו. אורי התלהב ממנו, הבנות הצטלמו כשהאדון ברקע. כעבור כ-20 דקות חזרנו לרציף. שוטטנו מעט ברחוב הסמוך ומשלא מצאנו מסעדה מיהרנו בחזרה לאזור הגסט-האוס היישר לארוחת צהריים צמחונית וחמה כמו שכולם אוהבים.
עד כאן, לשאן מחוז סיצ'ואן סין 中国 14 באפריל 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה