נו טוף, היה נוהג לומר יצחק שמיר יבדל"א, ועל מה טוף?
קמנו בבוקר בעצלתיים כשבכוונתנו לנסוע לכפר באישה ולמנזר הטיבטי פוגוי הסמוך אליו. עוד בערב הקודם הודענו למארגן הטיול שאנחנו עמוסי מזוודות וציוד ושצריך וואן גדול בשביל 5 איש והכבודה – אז אמרנו.
הגיע בבוקר רכב פיצפון שרצה לשים את הכבודה על שני מושבים ואת חמשתנו על השניים האחרים. לאחר מילות תסכול ותרעומת, הורדנו את הציוד מהרכב וגררנו את עצמנו לכביש הראשי.
בעמדת ההמתנה פגשנו סיני שדובר אנגלית לא רעה בכלל. הוא ארגן לנו מונית שבדרך נס הכבודה נכנסה לתא המטען, נכנסנו כולנו ונסענו מחוץ לליז'יאנג לכיוון המנזר הטיבטי, בדרך עצרנו במאפייה סינית נחמדה כדי למלא את הבטן של הזאטוטים (לא כל כך זאטוטים). הדרך טיפסה על כמה גבעות, במקרה זהו יום חשוב בסין והרבה אנשים עולים לבית הקברות, משהו כמו ערב יום הכיפורים שלנו, הרבה רכבים חנו לצד הדרך.
הגענו למנזר הטיבטי פוגוי סו שהיה בעבר המרכז הטיבטי החשוב והגדול ביותר בליז'יאנג ונהרס בתקופת מהפכת התרבות שהוביל מאו-דזה-טונג. נראה שהמנזר סבל הזנחה רבת שנים מאז. הסתובבנו בין המבנים והחצרות ופגשנו מספר נזירים בזמן תפילה. היה מרגש לראות תרבות שונה ויפה שסבלה המון בחמישים השנים האחרונות. נראה שבמקום המנזר הישן בונים אחד חדש מודרני, אך בסגנון סיני מקומי ולא טיבטי מסורתי.
לאחר שהשארנו תרומה קטנה נסענו לבאישה. בקרנו בכפר העתיק, ראינו ציורי פרסקו מהמאה ה-16 על חלק מהקירות. בקרנו במוזיאון עם מעט תמונות היסטוריות במיוחד של משפחת מו הוותיקה. לאחר מכן סיירנו מעט ברחובות והתרשמנו ממה שיש לדוכנים להציע. קנינו מצלתיים מנחושת ונסענו לתחנת האוטובוס.
קנינו כרטיסים לדאלי ונאלצנו להמתין בתחנה קרוב ל-5 שעות. העסקנו עצמנו במשחקים, אכילה ובבלבול מוח. הגענו לדאלי אחרי 9 בערב וכרגע אנחנו במלון הטיבטי המאוד חביב עלינו. יש שפה, יש תקשורת, יש אוכל מערבי והאווירה נעימה.
איך היה בליז'יאנג? נו טוף... מקום מדהים, מעניין ומרתק אך אינו ידידותי לתיירים שאינם סינים, וזה עושה את ההבדל הגדול.
בספר המטיילים כתוב על התלבטות התרמילאים בין דאלי לליז'יאנג. בעיני יוסי אין שום התלבטות – דאלי ובגדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה