את היומיים האחרונים העברנו בין כתליה של העיר העתיקה. שוטטנו בחלקים אחרים שלה, נהנינו מהמראות של הסמטאות, חצינו גשרים קטנים ופגשנו אנשים שראינו לפניכן בדאלי. בכיכר העיר ראינו קבוצת נשות נאשי מבוגרות רוקדות לצילי מוסיקה. הן רקדו במעגל שמסביבן תיירים (סינים בעיקר) מצלמים אותן, ולפעמים מצטרפים אליהם לריקודים.
את המוסיקה הן השמיעו מקלטת כמה זמן לא ראינו קלטות. בשעות הערב פגשנו קבוצות צעירים מנגנים מוסיקה מודרנית בתוך המסעדות או בפינות רחוב.
לא קל לנו כאן, עם כל היופי, המסתורין, תאורת הלילה המדהימה והמגוון האתני המרתק, זו בסופו של דבר עיר סינית שבנויה אך ורק לתיירות סינית. מעט המערביים שמגיעים לכאן לא ממש מעניינים אותם ואולי בצדק.
משרדי התיירות אינם דוברים אנגלית בכלל. קשה מאוד להשיג מידע בכלל. האוכל בהרבה מקרים יקר ולא טעים ומגוון התפריטים אינו נותן מענה לקיבה מערבית מפונקת. כל אלה בשילוב הקור יוצרים תסכול מצטבר שמביא אותנו למחשבה לחזור בשלב הראשון לדאלי.
אז מה עושים בינתיים? נכנסים למטבח של מסעדה ומסבירים לטבחית מה להכין ממוצרי היסוד. היום זה היה אורז מאודה, פירה, תירס על האש ואפונה מוקפצת – הילדים נהנו, שבעו וזה מה שחשוב.
הבנות למדו מעט חשבון ואנגלית, בשאר הזמן צפו בסרטים ומדי פעם יצאו עם ההורים לגיחת שיטוט.
על אורי עבר לילה ארוך של כאבי בטן. כשהם חלפו חזר לו מצב הרוח הטוב וגם ההשתוללות. מחר נצא לטיול יום קצר לכיוון הכפר באישה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה