מנוחה, מקדש שמיים וקניות

29 באפריל – זה היה אחד מאותם ימים בטיול שלא הלכנו בהם לשום מקום. כבר בערב הקודם אריאל לא הרגישה טוב והחום שלה טיפס מעט. אבא התקלח איתה והכנסנו אותה למיטה לשינה מוקדמת כדי שתקום חדשה. קמה כמעט חדשה. מה עושים ביום כזה? מנסים להרגיע את אורי שמרגיש כמו נמר בכלוב, מנסים להעסיק את הילדים בגירויים סטטיים כמו טלוויזיה, שחקי קלפים, מחשב ואינטרנט וסתם שיחות על  הא ועל דא. האוכל הופך לבילוי אמיתי כי יוצאים לאן שהוא, בקיצור יום עם מעט עשייה טיולית ועם אגירת כוחות לכולם.

  

30 באפריל – קמנו מאוחר, חוץ מיוסי שכבר בשעה 6 ומשהו בדק מיילים. התארגנו לאיטנו לארוחת בוקר במסעדה של הגסט-האוס החביב שלנו ויצאנו לכיוון מקדש השמיים.

   

נכנסנו כולנו למתחם המקדש, צילמנו אותו מכמה זוויות אך בעיקר נהנינו מהסינים שמשתעשעים במקום. קבוצה אחת רקדה ריקודי עם מוסלמיים בלבוש מסורתי, אחרת שיחקה בהקפצה של דסקית קטנה וכבדה שמחוברים אליה נוצות, אחרים סובבו באוויר בד מאוד ארוך, סטייל התעמלות קרקע אומנותית וכמובן היו כאלה שהתאמנו על מכשירים מוזרים שלא רואים בארץ.

מזג האוויר מושלם היום אז לא מיהרנו לשום מקום מיוחד, בשלב מסוים חצינו את הכביש וחזרנו לשוק הפנינים. אנחנו כבר לקוחות קבועים וותיקים אז שום שטיק לא עבד עלינו. יצאנו עם הרבה פריטי בגדים לאורי וקצת לאריאל ויוסי. באמצע הביקור בשוק היה זה תורה של הילה להרגיש לא טוב ולחטוף את השפעונת שלה. מיהרנו בחזרה לגסט-האוס להמשך מנוחה – כשילדים עייפים וקצת חולים זה סימן שהם רוצים כבר הביתה. לא נורא עוד 17 יום ממריאים ארצה.

חוץ מזה טיפלנו בהזמנת מקום לינה לשאנגחאי וגם לבנגקוק...

עד כאן, בייג'ינג  北京 מחוז הבירה, סין  中国 30-29 באפריל 2010.

החומה הסינית

היום היה עוד תחנת חובה בבייג'ינג – החומה הגדולה. לאחר ארוחת בוקר מאוד מוקדמת וקניית בגדים חמים לאורי נסענו כשעתיים וחצי לחלק החומה שנמצא באזור מוטיאן, כשעתיים צפונה מבייג'ינג. כמו בכל העולם, האביב הגיע באיחור גם לסין ופספסנו מעט את הפריחה המרהיבה של העצים על רקע החומה.

    

החלטנו להגיע לחומה בעזרת רכבל-סקי. היה קצת מלחיץ לשבת באוויר על המתלה הדק, אך בסך הכל העלייה הייתה נעימה למדי. הסתובבנו לאורך הקטע המשופץ של החומה והתרשמנו מהמיזם המטורף הזה שנבנה בתקופה של כמה שושלות קיסריות ומשתרע על פני עשרות אלפי קילומטרים.

   

החומה נראית כמו חלק מתוואי ההרים, מתעקלת, מתקמרת ומטפסת לפסגות ההרים כשבכל כמה מאות מטרים יש מגדל שמירה שנבנה בסגנון שונה בהתאם לשושלת ולמתכנן במקום.

הילדים טיפסו וירדו לאורך כמה קטעים. אורי ביקש ידיים כהרגלו, מדי פעם קיבל ידיים ומדי פעם הלך יד ביד עם אחד ההורים. לאחר שהסתובבנו כשעתיים ירדנו למטה במזחלת לאורך צלע ההר ממש כמו ברוטורואה בניו-זילנד.

    

הבנות אמרו שהיה יותר כיף בניו-זילנד ומתי חוזרים לשם. הסתובבנו מעט בדוכנים המקומיים, ארגנו לעצמנו חותמות מסורתיות עם שמותנו באנגלית ובסינית והלכנו לצהריים – מנת העוף בירקות הייתה מעולה.

חזרנו למרכז בייג'ינג בפקקים איומים, לחלקנו התפוצצה השלפוחית, הגענו לקראת ערב לגסט-האוס שלנו וישר נדבקנו לאינטרנט, לבלוג, ליוגורט החביב של הדודה הסינית בכניסה. כולם שיחררו שלפוחיות, אורי שחרר קצת קיטור והכל בסדר.

חוץ מזה פגשנו את מרוואן, בחור חביב מתוניסיה שחי בכל מיני מקומות בעולם ועוסק במחשבים, כרגע הוא משוחח עם אסתל על העולם ועל הקונפליקט באזור שלנו – כולנו מאחלים לשלום ולסובלנות א מ ן.

עד כאן, בייג'ינג  北京 מחוז הבירה, סין  中国 28 באפריל 2010.

ארמון הקיץ

התעוררנו לאיטנו לבוקר קפוא אך בהיר והחלטנו לצאת לארמון הקיץ של קיסרי סין. אכלנו ארוחת בוקר בגסט-האוס בו אנו מתגוררים ויצאנו שוב לsub-way-. הפעם היינו צריכים להחליף שלושה קווים כדי להגיע למחוז חפצנו.


תודה לסינים שהכול כתוב בסינית ואנגלית וגם הגברת במערכת הכריזה אומרת את שמות התחנות בסינית ואנגלית. הגענו בקלות רבה לתחנה הנכונה. וצעדנו לכיוון הארמון, בדרך קנינו בטטות וערמונים שבושלו בפחמים – היה טעים ובעיקר מילא את הבטן של הילדים ונתן לנו שקט לזמן מה.

הארמון עצמו משתרע על פני אלפי דונמים. במרכזו אגם רחב, מעליו גשר המוביל לאי. מבנים רבים פזורים ברחבי המתחם חלקם נועדו למגורים, חלקם מקדשים בודהיסטיים וחלקם נועדו לקבלות פנים, אירוח או בידור. הארמון הווה מפלט קריר מהחום הגדול ששרר בקיץ בעיר האסורה.

  

קשה לתאר בפרטים מה ראינו כי נכנסנו למספר מתחמים. ראינו מוצגים מוזיאוניים במספר מבנים כמו כרכרות, פריטים סלוניים, כלי מטבח וציורים ומגוון מוצגים היסטוריים מתקופות מינג וצ'ינג. הבנות שעבדו במתחם הארמון לבשו בגדים מסורתיים כמו לפני מאה שנים ויותר, אסור היה לצלמן אך פה ושם גנבנו תמונה מבלי שהן שמו לב.

    

נתקענו באחד המתחמים וצפינו במופע ניגון על כלי מיתר ואחר כך בנות רקדו ריקודים מסורתיים. מדי פעם הם נראו לנו כמו להקת הבנות בהפסקה של משחק כדורסל. 

    

את המופע חתם ריקוד חרבות. לאחר מכן חצינו את הגשר לכיוון האי, נכנסנו למספר מקדשים פרטיים, טיילנו לאורך גדת האגם. גולת הכותרת הייתה ארמון הקיץ עצמו. מתחם ענק המתנשא על צלע גבעה מרהיבה מעל האגם.

    

בקיצור veni vidi vici וגם נהנינו, חזרנו עייפים ומרוצים לגסט-האוס החביב שלנו, לא לפני שעצרנו לארוחת ערב במקדונלד'ס לבקשת הילדים.

עד כאן, בייג'ינג  北京 מחוז הבירה, סין  中国 27 באפריל 2010.

שוק הפנינים

אורי החליט שהוא מתעורר אחרי 10 בבוקר. מי אנחנו שנגיד לו לא? ישן טוב הלילה וקם חדש, שלא נתבלבל זה לא מנע ממנו לעשות מספר סצנות משך הבוקר.

   

ליד ההוסטל שלנו יש קיוסק נחמד שמוכר יוגורטים בכלי חרס בגוון אפרפר. אריאל ויוסי נדלקו על היוגורטים כיוון שהם קרירים ויש בהם מעט סוכר, כמה נפלא.

 

לאחר בוקר שעבר בעצלתיים יצאנו לכיוון הרכבת התחתית של בייג'ינג – איזה קומפלקס מרשים, גם בו צריך לעלות ולרדת הרבה מדרגות. בכל אופן נסענו לכיוון שוק הפנינים. זה אינו שוק הכרמל או מדרחוב, אלא בניין בן מספר קומות שמוכרים בו ה כ ל!!! שמענו שזה אחד המקומות הזולים בסין. לאחר בירור מחירים אקראי הגענו למסקנה שהמקום לא זול כלל וכלל וכבר ראינו זולים ממנו.

  

התמקדנו בבגדים חמים שלילדים ולנו אין בכלל. קנינו מעילים, סוודרים, כפפות וגם כמה אביזרים אלקטרוניים. המחירים ששילמנו בסוף נעו בין 30-10 אחוז מהמחיר הראשוני שביקשו מאיתנו, היה כיף להתמקח לא פחות ממה שהיה כיף לקנות, לסיום רכשנו גם מזוודה והכנסנו פנימה את כל השלל.

Yossi: This how much?

Seller: For you only, 1,750 Yuan.

Yossi: What???? No way, forget it!!

Seller: OK, OK only 680 Yuan.

Yossi: I give you 100 Yuan.

Seller: You crazy, me loose money.

Yossi: Last price 120 Yuan.

Seller: OK, OK 300…

  

בסופו של דיון סגרנו על 200 יואן וקנינו את המעיל המזויף להפליא...

מסביב למתחם היו מראות מאוד לא נעימים של עניים ונכים שקיבלו מאיתנו כמה פרוטות, נחסוך את התיאורים.

  

לאחר שהזמן טס לו, חזרנו להוסטל ומצאנו מסעדה מקומית לאכול בה את ארוחת הערב. המסעדה הייתה סינית, אז שוב נעזרנו בסועדת שתרגמה לנו, קצת תנועות ידיים וכניסה למטבח. לא קיבלנו את מה שביקשנו, היה סביר, הילדים לא אכלו כמעט כלום חוץ מאורי שאכל יפה.

אסתל מציינת שבחוץ היה קפוא לגמרי אז לבשנו את המעילים שקנינו.

  

בדרך חזרה להוסטל נתקלנו בדוכן שמוכר שיפודים מכל מיני סוגים, ביניהם חרגולים, צרצרים, ג'וקים ואפילו עקרבים... נחמד. סבתא רחל הייתה אומרת:Guzanos con cola

עד כאן, בייג'ינג  北京 מחוז הבירה, סין  中国 26 באפריל 2010.