אחרי התלבטות לאיזה מופע תרבות מאורי ללכת, החלטנו ללכת למקום שנקרא TEWHAKAREWAREWATANGAOTEOPETAUAAWAHAIO, נראה אתכם מצליחים לקרוא ולבטא את השם נכון במבטא מאורי.
המקום הוא כפר מאורי אותנטי, שנמצא בליבו של אזור גיאותרמי פעיל. בין בתי התושבים יש הרבה בריכות מים שמבעבעות מהאדמה בטמפרטורות שבין 100-80 מעלות צלזיוס. המים כחולים צלולים ומדהימים. הם משמשים לבישול, אידוי של קלחי תירס, ובעצם כל דבר שצריך חימום בטמפרטורה גבוהה. השם של אחת הבריכות הוא murderer's ripper, כלומר מרטש הרוצחים.הרוצים לומר המאורים שגם הרוצחים הכי קשוחים וחזקים יעברו ריטוש מוחלט במים האלה.
יש בריכות שמהוות את האמבטיה הציבורית, 80 תושבי הכפר מגיעים פעמיים ביום לאמבטיית מינרלים משותפת. יש כללים וקודי התנהגות ברורים מאוד באזור, אך בשורה תחתונה כולם מתקלחים במערומיהם.
יש בריכה שמשמשת לסטריליזציה של בגדים ופריטים. נגיעה במים בטמפרטורה נורמאלית גרמה לעור היד של אסתל ואריאל להפוך לחלק לחלוטין.
חוץ מבריכות יש בכפר המון מקומות מבעבעים, כמו בריכות בוץ בטמפרטורה של מעל 100 מעלות. סתם אדי קיטור שיוצאים מהאדמה. בכלל, בכל הכפר יש ריח לא פשוט של מינרלים ממעמקי כדור הארץ שהפכו את היום של הילה ללא פשוט כלל וכלל.
התחלנו ישר בהופעה המאורית שהתחילה לפני הצהריים. כמה מאורים חביבים במיוחד, סיפרו את הווי העם המאורי. הם שרו הרבה שירים, רקדו ועשו תרגילים עם מוטות עץ וכדורי בד. חלק מהסיפורים היו היסטוריים, אחרים סיפרו על אהבה שלא התממשה (רומיאו ויוליה בסגנון פולינזי). בשלב מסוים הם רקדו את ריקוד ההאקה (Hakka) המפורסם, שהוא ריקוד שנשים וגברים רקדו לפני יציאה לקרב או למלחמה, ומטרתו הייתה לאיים על האויבים, לחזק את רוח הלוחמים ואם אפשר להימנע מהקרב.
הריקוד כולל צעקות, קריאות קרב. הגברים הופכים את פניהם למאיימות ומפחידות כשהוצאת לשון ארוכה לכיוון הסנטר היא חלק מההבעה. הנשים פוערות את העיניים ומפנות מבט מאיים הצידה.
היה אחלה. צילמנו, שרנו, היינו מוקסמים ובשלב מסוים אריאל עלתה לרקוד עם המאורים. לאחר סיום המופע כולנו עשינו הונגי (Hongy) שזה המקבילה המאורית לנשיקה. אלא שבמקרה זה מצמידים את האפים, עוצמים עיניים ונוגעים קלות בכתפיים של מי שמולך. אורי הקטן הלך לעשות הונגי עם המאורי הכי מפחיד ששוקל 120 ק"ג כמו כלום.
אחרי ההונגי בא ההאנגי (Hangy), ארוחה מאורית מסורתית שכוללת בשר אדום, בשר עוף, תפוחי אדמה, גזר ושאר ירקות. אנחנו אכלנו את הגרסה המודרנית בתוך פאי אפוי בקיצור Borekas con carne y patatas. היה טעים.
המשכנו לעוד הופעה מאורית בשעה 14:00 שהייתה שידור חוזר של המופע מהבוקר – מדהים ומרגש באותה מידה.
המשכנו לחנות המזכרות האותנטיות. הבנות קנו עגילים ושרשרת, גם הילה קנתה לה מתנת בת-מצווה מסבא ג'ו וסבתא קלרט. ההורים קנו פסלון טקו-טקו (Teko-Teko), פסל בדמות אדם ששומר על המשפחה ועל הבית. הפסל אינו אליל והם אינם פגאנים, הם מאמינים שדרך הדמות הרוח של אבותיהם ואימותיהם הקדמונים שומרת עליהם. (גם אצל היהודים יש הרבה דברים דומים).
בקיצור עבר עלינו יום האקה-האקה, הונגי-הונגי, האנגי-האנגי וטקו-טקו.
שלום שלום, להתראות להתראות.
עד כאן, רוטורואה, האי הצפוני ניו-זילנד. 17 בפברואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה