הטיול הגדול המשך: מהיום לאתמול (כמעט)

טוב שנסענו מזרחה, האלטרנטיבה היה להישאר במקום ולחטוף עננים וגשם. במזרח לעומת זה מזג האוויר נעים למדי, פה ושם עננים ובעיקר שמש נעימה של ההמיספרה הדרומית.

כן, על זה (מזג אוויר) בעיקר מדברים פה במדינה הזו, כי אין צרות אחרות. הכלכלה פורחת, יש עודף תקציבי במאזן התשלומים, הצבא לא נלחם בעיראק, המדיניות היא אנטי-גרעינית, מייצרים פה חשמל מאנרגיות רוח, מים וכמובן ממקורות גיאו-תרמיים. אך העיקר הוא שצרות העולם בשני הכיוונים הן הרחק, הרחק מכאן. שמעת את זה משה בן עמרם??!!

שמנו פעמינו לכיוון צפון-מזרח, לא לפני שאריאל חתרה שוב בקיאק של לילי (Skype – davina.roper) ואבא הכין לכולם פנקייקים מעולים, אמא זכתה למנה ספיישל – בננה-פנקייק. המשכנו לנסוע בכביש SH-2, הפתלתל והצר אך בעל הנופים המרהיבים, של הרים עתירי צמחייה ירוקה, נהרות, גשרים, שבילי הליכה וכל מה שתוואי יפה של נוף יכול לספק. צריך לומר שניו-זילנד היא בעצם הגלויה הגדולה ביותר בעולם כולו.

חצינו בדרכנו את וואירואה (Wairoa) ונכנסנו לחצי האי מאהי-אה (Mahia) עוד מקום עם שם מאורי. בכלל החוף המזרחי הוא בעל ריכוז המאורים הגדול ביותר בניו-זילנד. החנינו את המוטור-הום ליד חוף הים, יוסי לקח את אורי לגן משחקים, הבנות למדו

לאחר מכן רבנו כולנו, כולם צודקים כולם טועים, התיישבנו כולנו לשיחה משפחתית על הדשא, ולאחר שכולם חזרו לחייך המשכנו הלאה. עצרנו ליד כמה שיחי פטל שלדעת אסתל לא היו מי-יודע מה, דווקא יוסי התלהב יותר.

נסענו לגיזבורן, העיר הגדולה ביותר המזרחי, את האטרקציות נשאיר למחר. רק נציין לאכלנו פיצה בדומינו'ס, ההורים ירקות (כרגיל), הצאצאים מרגריטה (כרגיל). אם לפיצה ולהמבורגרים הייתה השפעה מורפולוגית לכל המשפחה הייתה בטן עגולה עם צלקות בצורת משולשים.

אנחנו בפארק קרוואנים ליד חוף הים, הבנות לומדות שוב והפעם בכיף. הן סוף-סוף סיימו לכתוב את המאמר שלהן לילדי "טבע הדברים" על אוסטרליה.

אז למה מהיום לאתמול, כי אנחנו באזור המזרחי ביותר בניו-זילנד, בין קו האורך 179-178 מעלות מזרח, כמעט על קו התאריך הבינלאומי שהוא 180 מעלות מזרח/מערב. אם ניסע עוד מאתיים ומשהו קילומטר מזרחה אז נעבור לאתמול בהפרש של 24 שעות. נשמע פרדוקס? כל החיים הם פרדוקס.