מפרץ השפע

חזרנו לרוטורואה. למה? כי הילה כל-כך התלהבה מהרעיון של הנסיעה החוזרת במזחלות במורד ההר שלא יכולנו להגיד לא.

בוקר שגרתי של האכלת פיות, מילוי מים וריקון פסולת מכל הסוגים, תדלוק ונסיעה מטאופו לרוטורואה. הורדנו את אסתל בספרייה הציבורית, אף אחד לא אומר לא לאינטרנט לכל היום בשני דולר בלבד ועוד בלי הגבלה של מגה-בייטים.

יוסי והילדים נסעו לסקיי-ליין, אחרי שקנו כרטיס משפחתי במרכז המידע של רוטורואה. וולאה, למרות שזה היה ביקור חוזר היה מגניב – awesome!!!

בפעם הקודמת קנינו 6 נסיעות בלבד לכל המשפחה, הפעם קנינו 14!!!. אורי ויוסי גלשו במורד ההר 4 פעמים וכל אחת מהבנות 5 פעמים. אחרי שהשתפרנו בנהיגה, המסלול האחרון היה אתגרי, תלול ועם יותר שיפועים. לקינוח יוסי קנה לבנות עוד נסיעה לכל אחת מהן.

חזרנו למרכז רוטורואה ומצאנו את אסתל עדיין מול האינטרנט עם המיילים והבלוגים והחיבור לעולם כולו. יש משהו מרגיע בלפרסם בלוגים, כך אנחנו שומרים מידע ליום של אחרי הטיול כדי להיזכר, מעדכנים משפחה וחברים ובאותה הזדמנות מעלים תמונות לאינטרנט ושומרים אותן במקום נוסף חוץ מהמחשב והכונן החיצוני.

אלא... שאיך שמסיימים לפרסם בלוגים ותמונות, מייד יש בלוגים חדשים ותמונות חדשות – סיזיפוס, אבל בגרסה כייפית שלו. אחרי שסיימנו את עניינינו ברוטורואה קנינו פיצה מרגריטה ב"פיצה האט", הסיפור בכלל התחיל כשהילה רצתה לחם שום וגם אותו קנינו.

נסענו כ-70 ק"מ צפונה לכיוון מפרץ השפע וכרגע אנחנו בפארק קרוואנים נחמד בתוך ראוטאנגה (Rautanga).

עד כאן, מפרץ השפע, האי הצפוני ניו-זילנד. 24 בפברואר 2010.