ערב 31 בינואר - טוב, אז אחרי שפרסמנו בלוגים אתמול בערב נסענו רק כמה קילומטרים בודדים. ראינו באופן מפתיע חניון לילה של הגנים הלאומיים על שפת אגם יאנטה (Ianthe). היינו הראשונים בחניון, אך עד מהרה הצטרפו אלינו הרבה צעירים תרמילאים ואפילו התפתחו שיחות נחמדות עם כמה מהם והכוונה בעיקר לאריאל ואורי. ההורים נשארו אי-שם מאחור.
מי האגם היו נהדרים, יוסי, אריאל ואורי שחו קצת ונהנו מהנוף המרהיב, חוץ מזבובי החול הטורדניים שמתעלקים על כל פיסת עור חשופה.
1 בפברואר – זה יום של הרבה נסיעות שממש לא תוכננו. עלינו לכיוון עיר החוף הוקיטיקה (Hokitika), נכנסנו לעיר, צלמנו מבנים יפים והמשכנו הלאה.
מעט צפונה מהוקי טיקה נמצאת העיר גריימאוט (Greymouth), גם שם לא עשינו יותר מדי פרט לתדלוק האוטו וקנייה מאסיבית בסופר-מרקט של ניו-וורלד שמטרתה העיקרית פינוק הילדים.
אחרי גריימאוט הגענו לאזור יער פאפארואה (Paparoa), שם עצרנו באזור החוף והלכנו לראות את מצוקי הפנקייק ליד פונאקאקי (Punakaki). אזור מצוקים על קו החוף מלא נקיקים ומערות. הסלעים בנויים שכבות רבות כאילו מישהו הניח עליהם פנקייקים לאחר שסיים לטגן אותם. אין מילים לתיאור הצורות המרהיבות, גלי הים הגדולים במיוחד התנפצו על הסלעים והשפריצו כלפי מלא קצף לבן. אחרי כן נותר תרסיס ויכולנו לראות בבירור קשת צבעים מדהימה שהאירה על המצוקים. הילדים מאוד נהנו ורצו להישאר לעוד כמה שפריצים – יאללה בסדר.
מפונאקאקי המשכנו צפונה לאורך קו החוף המדהים ביופיו שמרגע שעלינו עליו לא הפסקנו לצלם את הסלעים והמצוקים לאורך ובתוך הים – איזה מראה עיניים מרגש. הגענו למפרץ טאוראנגה (Tauranga), שם אריאל ואסתל הלכו לצפות במושבת כלבי-ים שיש בה בעונה זו של השנה רק נקבות וגורים – יפה ומדהים כל פעם מחדש.
חצינו את ווסטפורט (Westport) והמשכנו צפונה דרך כביש צר ומתפתל בהרים של החוף המערבי עד לקאראמאה (Karamea) וממנה מעט צפונה לנקודה הצפונית ביותר שניתן להגיע אליה עם רכב בחוף המערבי – נהר קוהאיהאי (Kohaihai). למרות הנסיעה הבלתי נגמרת הילדים התנהגו למופת. לא היו מריבות או כעסים בנסיעה כולם השתדלו מאוד ועבר עלינו יום טוב.
התמקמנו בפארק טבעי ומרהבי לאורך חוף הים, יוסי טייל עם אורי על החוף. הים סוער מאוד ויש תרסיס קבוע של מים באוויר שמסתיר את ההרים אך מצד שני נותן להם מראה מסתורי. הסתכלנו על קו החוף שהיה בשיא השפל ונראה שהפרש הגבהים פה מגיע בקלות ל-4 מטר ויותר. חזרנו למוטור-הום לארוחת ערב.
מה היה המבורגרים מבשר טחון וטרי, רטטוי , יין אדום שיראז לקינוח והרבה מצב רוח. לאחר שההורים סיימו להדיח כלים ולהחזיר לארונות הם ירדו למספר דקות לקו החוף לצפות בשקיעה היפהפייה.
חוץ מזה, היום הוא היום ה-210 לטיול שלנו שזה 2/3 מהזמן המתוכנן. לפיכך אנחנו מבקשים שליש נוסף על התנהגות טובה...לילה טוב
עד כאן, פארק קוהאיהאי, האי הדרומי ניו-זילנד. 1 בפברואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה