הטיול הגדול המשך: ממפרץ העוני למפרץ השפע

רוב היום הזה הוקדש לגיזבורן, העיר הראשונה בעולם בה השמש זורחת (חארטה של קו התאריך הבינלאומי). התחלנו את הבוקר ביציאה מפארק הקרוואנים לכיוון מרכז העיר. עצרנו ליד חנות נעליים, כי נעלי האצבע של הילה מחוף ראיליי בתאילנד נהרסו לאחר בלאי יותר מסביר.

הלכה הילה עם אסתל וחזרה עם שני זוגות נעלי אצבע וכולם מרוצים. משם המשכנו למאראי, בית המפגש המאורי הגדול ביותר באזור (טה-פוהו-או-ראווירי), היה באמת מרשים. שטח ענק, רצפת פרקט, פסלים וגילופי קירות ולוחות עץ עתיקים, פסלים פולינזיים וכמובן חריטת דמות האיש הרוכב על הלווייתן, שזהו אתוס מפורסם במיתולוגיה המאורית. ליד המאראי הצטלמנו עם כמה מקומיים, אריאל הצטלמה עם ילד מיוחד מאוד (הנה תמונה).

לאחר המאראי המשכנו למוזיאון המקומי שמתאר את ההיסטוריה המקומית של גיזבורן, זו האירופאית וזו המאורית, מעניין מאוד להיכנס למוזיאונים כי הם נותנים סקירה מאוד מעניינת של מקומות שמבקרים בהם.

על פי ההיסטוריה, גיזבורן הייתה פעם טוראנגאנוי-אה-קיווה, יישוב מאורי מהעתיקים באאו-טאה-רואה, שהוקם לפני כ-1,000 שנה על ידי אלה שהגיעו פולינזיה שבאוקיינוס השקט. המאורים פה סירבו להכיר בשלטון הבריטי, התנגדו להסכם וואיטאנגי משנת 1840 ועשו בבריטים שמות עד סוף המאה ה-19. בסוף נחתם הסכם שלום ורוב האדמות נשארו בידיים מאוריות.

קפטן קוק קרא לים שמדרום לגיזבורן מפרץ העוני (Poverty bay). אחרי שסיימנו עם העוני נסענו אל העושר, למקום יותר עשיר ומוצלח בבחינתו של קוק, אשר קרא לו מפרץ השפע (Bay of Plenty).

הדרך צפונה ומערבה הייתה כמו כל אוטוסטראדה טיפוסית בניו-זילנד, פתלתלה, מרהיבה ועוברת לאורך נהר שמשני צידיו מצוקים אדירים שעליהם המון שרכים וצמחייה עבותה. גם פטל מצאנו ומלאנו את הכרס בפרי המתוק והשחרחר.

היישוב הראשון במפרץ השפע היה אופוטיקי (Opotiki), הסתפקנו בסיור ממונע ובצילום מתוך הרכב. המשכנו מערבה לאורך המפרץ, נהנינו מהנוף ומהאגמים שלאורך הכביש. עצרנו ב-resting area ליד אגם רוטואיטי (rotohiti).