ציורי טבע וציורי גוף

לפני שנרד לכרונולוגיה הארוכה של היום, נאמר שזה היה יום אינטנסיבי ומוצלח במיוחד. כולם היו נחמדים לכולם, כולם נהנו מכל מה שעשינו, לא נהגנו הרבה במוטור-הום, בקיצור הכל בסדר.

הבוקר התחיל בהתעוררות נחמדה ובפנקייקים. אסתל קיבלה את הספיישל שלה, שני פנקייקים אפויים היטב עם בננה. כל השאר קיבלו פנקייקים רגילים בדרגה שונה של אפייה. גם לצבע יש משמעות, הילה מעדיפה שחומים בעוד אריאל מעדיפה בהירים. לאורי לא אכפת כל עוד יש מייפל בסביבה. אבא, שהכין את הפנקייקים בהרבה אהבה אכל יוגורט עם סיבים של חיטה מלאה ומעט שמן זית – צדק שמימי!!

ממש מתחת למקום בו ישנו בלילה, זורם נהר וואיקאטו (Waikato), שהוא הנהר הארוך ביותר בניו-זילנד. ירדנו עם המוטור-הום לחנייה הסמוכה לנהר. נהנינו מהמים הירוקים שזורמים בשצף-קצף ומהצלילות של המקומות השקטים יותר שמוקפים בצמחייה ירוקה ומדהימה. למזלנו, ממש לידנו זורם הנהר דרך אפיק מאוד צר בסלע ואז נופל כמה מטרים לתוך בריכה וממשיך בזרימה הלאה.

המקום נקרא מפל הוקה. המאורים קראו לו מפל הוקאנוי (Hukanui), שפירוקו המון רסיסי מים. השמש האירה על המפל העצמתי ויצרה קשת נפלאה בסמוך למקום בו הרסיסים נוצרו. טיילנו לאורך האפיק מספר דקות, צפינו בקנאה על המים הזורמים בכמות ובעוצמה וחשבנו על הירדן והכנרת...

נסענו לצידו השני של הכביש לכיוון "מכתשי הירח", אתר גיאותרמי של בריכות בוץ. מבט חיצוני על האתר גרם לנו לעשות סיבוב פרסה, כבר ראינו אתרים יפים ממנו, נבזבז את התקציב היומי על דברים אחרים.

הגענו לטרסות של וואיראקיי (Wairakei terraces). גם לבית שיוסי גדל בו בשכונת שפירא הייתה טראסה, אלה שונות לגמרי. היה מדהים. זהו אזור גיאותרמי פעיל במיוחד. יש גייזר גדול שכל הזמן פולט מים, ואדים לגובה רב.

מרב עצמה, נוצרים גלים בבריכה הצלולה שמסביב. המינרלים שיצאו יצרו במשך השנים טראסות, כלומר מדרגות, מדרגות שיצרו בריכות והכול בצבעים של לבן-צהוב ומעט ורוד (מזכיר קצת את פמוקלה (Pamukale) שבטורקיה). כל בריכה מיוחדת במינה, אחת צלולה וכחולה, אחרת אפורה ובוצית וכולם יחד יוצרות זרימה של מים חמים לאפיק שבתוכו נוצרות צורות מדהימות של מלחים שהתקשו בצורות ובצבעים של הטבע שאף מילה אינה יכולה לתאר – הנה התמונות.

חוץ מפעילות גיאותרמית היה במקום מרכז ציפורים קטן, אפילו אמו מאוסטרליה הביאו לשם וגם כמה טווסים. המקום היה מלא בפסלים ובתבליטים מאורים וגם בכמה בתים שנבנו באופן מסורתי. הפסלים היו מרשימים, גבוהים במיוחד ובעלי צורות עשירות. חלק מהפסלים פשוט נחצבו לתוך גזעי עץ עבים שהיו באתר.

לאחר שמיצינו את המקום ויוסי קטף המון פטל מהשיחים הסמוכים (הילדים היו מאושרים), המשכנו לאשדות אראטיאטה (Aratiata Rapids). זהו בעצם סכר שנבנה על ערוץ נהר וואיקאטו. כדי לשלוט במפלס המים, הסכר נפתח ארבע פעמים ביום למשך חצי שעה, החוויה מרשימה. הגענו לפתיחה של 14:00 - 14:30, הדלתות נפתחו ממש מעט בעזרת מנועים חשמליים. הבריכה השקטה והירוקה הפכה לסערה תוך שניות ומפלס המים עלה בכמה מטרים. במורד הערוץ, מה שהיה עד לפני מספר דקות שביל יבש ומסולע זרם נהר רב עצמה שיצר מפלים יפים שזרמו בקצב אדיר. "ממש כמו סכר דגניה באוגוסט" - חשב יוסי לעצמו.

מוקדם יותר גילינו שיש פסטיבל שנמשך שלושה ימים ובמוקדו מיצג אומנתי הכולל תחרות שבה אמנים מציירים על גופם של בני אדם נושאים מהמיתולוגיה המאורית. הגענו למקום בשעה 15:00 לערך ונשארנו כמעט עד שעה 21:00. היה אחלה.

הילדים אחלו שתי פיצות, אורי שחק עם יוסי בתופסת. פטפטנו עם גברת ניו-זילנדית ובנה על הא ודא. אורי השתולל הרבה על הדשא ויוסי סובב אותו הרבה באוויר. 

הפיצות לא הספיקו לגוזלים אז תגברנו בצ'יפס עם קטשופ.

ראינו את האמנים מציירים ציורים מדהימים על גופם של דוגמנים ודוגמניות. ראינו שלבים שונים של הציורים השונים כמו פאניה (Pania) של השונית, בריאת העולם, יצירת האש, ציפורים, אלת האוקיינוס השקט ועוד הרבה אחרים. הייתה תחרות על מקוריות, יצירתית – גם פה כל מילה מיתרת הנה התמונות...

בהמשך הערב היו מופעים שונים כמו מוזיקה של שנות ה-80, נשים ניו-זילנדיות קלות משקל ועוד כמה כבדות משקל רקדו ריקודי בטן מדהימים לצליל מוזיקה ערבית. בהמשך היה מופע של להטוטי אש...

נגמר היום הארוך לא לפני שעצרנו בסופרמרקט של וולוורט, כמו זה שבאוסטרליה. אסתל הלכה לבדה וחזרה עם סלים עמוסים של כל מה שחסר. חזרנו לנקודת המנוחה מעל מפל הוקה. ארגנו את המוטור-הום לשנת הלילה טוב ניו-זילנד

עד כאן, ליד טאופו, האי הצפוני ניו-זילנד. 20 בפברואר 2010.