הטיול הגדול המשך: עננים ואר-דקו

טוב אז בשביל מה יש תוכניות אם לא בשביל לשנות אותם. ובשביל מה קורים דברים אם לא בשביל ללמוד מהם...???

היום ראינו שתחזית מזג האוויר ליומיים הקרובים היא אפורה וגשומה באזורים בהם תכננו לטייל, שזה חלקו המערבי של האי. נזכרנו בימים הראשונים בחצי האי בלארין שבאוסטרליה. נתקענו גם שם במזג אוויר חורפי, החלטנו לבדוק איפה מזג האוויר יפה יותר וכך עשינו. נסענו לאזור המזרחי של האי הצפוני. נסענו בדרך יפיפייה לכיוון נייפייר (Napier) עיר על חוף הים המזרחי .

בדרך ראינו תצורות עננים מדהימות ויפות. בחיים לא ראינו עננים כאלה. נוסיף תמונות כדי שמי שקורא יוכל לשפוט בעצמו. הרוח הייתה כל כך חזקה בחלק מהדרך ויוסי החזיק חזק את ההגה. אך אט-אט עזבנו את מזג האוויר האפרורי שהתחלף באוויר חמים ושמיים עם עננות חלקית. בדרך התעופפו זרעי צמחים רבים כמו של סבא של סביון. זה נראה כמו עבודת פיות קסומה.

בשעות הצהרים הגענו לנאפייר, עיר מקסימה על חופו של הים. השלמנו קניות, מלאנו דלק, אכלנו ויצאנו לטייל לאורך החוף וברחובותיה של העיר. כמו כל ערי ניו-זילנד גם נייפייר עיר חדשה. אלא שבמקרה שלה היא נחרבה לחלוטין בשנת 1931 ברעידת אדמה קשה שהעלתה את גובה האדמה בשני מטרים ולעיר נוספו בין רגע 40 קמ"ר. במקום בו עומד שדה התעופה הקטן של העיר עמד פעם הנמל הימי, איזו מדינה ניו-זילנד, כמה דברים מופרעים יש בארץ הזו.

בכל אופן, מה ששרד שופץ ומה שנחרב נבנה מחדש בסגנון ארט-דקו. כל מבני מרכז העיר נמוכים וצבועים בגוונים מרהיבים. ביקרנו גם בגנים השקועים שליד חוף הים. ראינו את פסל בתולת הים המאורית פאניה (Pania), שבמסעה חזרה הפכה לשונית סמוך לקו החוף. הילדים ספגו קצת עיר מודרנית, עשו window shopping. לאחר כשעתיים בעיר התחלנו לעלות צפונה ומזרחה, שוב בדרך הררית ופתלתלה הרי אנחנו בניו-זילנד.

מצאנו באופן אקראי נקודת מנוחה ליד אגם טוטירה (Tutira), אריאל ואורי מאכילים עגורים וברווזים, הילה הכינה לעצמה רביולי וההורים כותבים בלוג.

אריאל כמובן הצליחה להתחבר לילדים שהאכילו איתה את הברבורים השחורים ואת הברווזים, הם הזמינו אותה לשוט בקיאק באגם, היא חתרה לבד בקיאק באופן משביע רצון. באותו זמן הילה קראה בספר שלה באנגלית פרק שלם ואורי למד בחוברת שלו.