הבוקר התחיל בכך שאמא ואבא התעוררו מוקדם, כשהמטרה הייתה להפתיע את הילה בזמן שהיא מתעוררת. שמנו פעמינו למטבח והתחלנו (בעיקר אסתל) להכין מאפינס בטעם תפוזים ועוגיות חמאה. יצאו בטעם מדהים, וזה היה הספתח של הבוקר לכל המשפחה.
ההמשך היה שיחות טלפון טראנס-פאסיפיות שהגיעו מכל קצווי המשפחה. כולם ברכו את הילה בהתרגשות ואמרו עליה רק דברים טובים וכל כך נכונים. אבא ואמא לא התקשרו, אך רק נזכרו שרק אתמול יצאה מהבטן. זה היה בשעה 13:45 בבית היולדות "ליס" בת"א. והנה חלפו להם 12 שנים ביעף – לא ייאמן.
לאחר הברכות נסענו למרכז העיר רוטורואה, הסתובבנו מעט בין הגינות והשבילים, יש בכל מקום בריכות תרמיות וסתם עשן שיוצא מהאדמה. ככה זה כשיש תחתיך פעילות גיאו-תרמית תמידית.
לאחר סיור קצר בעיר נסענו 15 ק"מ לכיוון הכפר הקבור. ביוני 1886 התפרץ פה הר געש שפלט אפר וסלעים שמספיקים למלא 500 מיליון משאיות (ללא הגזמה בכלל). מאחר ולא חיו הרבה אנשים בזמנו בניו-זילנד,כמות הנפגעים הייתה נמוכה אך בכל זאת טראגית. סיירנו בין שרידי הבתים בכפר, ראינו חלק ממה שהוצאו בחפירות, גם שרידי מלון וגם שרידי רכוש. מדהים לראות איך האפר והבוץ כיסו כל דבר אפשרי ושינו את האזור לבלי הכר. היום הכל ירוק ושלו מלא צמחייה עבותה ושרכים וגם פלג מים נחמד עם מפל בגובה של 30 מטר זורם פה. הכל טוב ויפה עד ההתפרצות הבאה שאיש אינו יודע אם ומתי תבוא.
בדרך חזור עצרנו למנוחה לאורך אחת מגדותיו של האגם הכחול (יש גם ירוק). אורי ואסתל האכילו ברווזים, הילה ואריאל האכילו את עצמן. חזרנו למרכז רוטורואה ונהנינו מכמות העופות העצומה שלצד האגם. ראינו ספינת קרב מאורית מדהימה באורך של 20 מטר. הספינה יוצרה לפני 20 שנה, אך בסגנון עתיק ומסורתי. אין מילים, הנה התמונות.
המשכנו ברגל מערבה לכיוון הכפר המאורי העתיק. מאוד מרשים, מלא פעילות גיאו-תרמית. יש מאראי גדול וגם כנסייה. אלא שהכנסייה היא מאורית. כל הויטראז'ים, החלונות, עיטורי הספסלים וצבעי אדום-שחור-צהוב כולם מאורים. אפילו חסוס נראה כמו מנהיג מאורי שירד כרגע מספינת עץ שהפליגה מטאהיטי. דמותו צרובה על זכוכית והיא עטויה בשמיכת עור מסורתית.
כל המתחם מרשים, חוץ מהמאראי יש בית מרחץ קטן ואפילו מטבח שיכול לבשל למאות אנשים. כל החום לסירים הענקיים מגיע ממקורות גיאו-תרמיים. איש נחמד שעובד במטבח הראה לנו איך הוא משחרר מים רותחים לתוך הסירים ואף נתן לנו לטעום תפוח אדמה מאורי שאבות אבותיהם הביאו מהאיים באוקיינוס השקט – מדהים.
לאחר ספיגת התרבות המשכנו לקולינריה במסגרת חגיגות הבת-מצווה הצנועות להילה (נעשה השלמה ראויה בארץ). חיפשנו מסעדה יפנית, שתי אלה שמצאנו היו סגורות, הסתפקנו באיטלקית. מה? פיצה, פאסטה, שתייה וקינוח מתוק. הילדה קבלה נר דולק על הגלידה.
בסוף הערב חזרנו מעט לגן המשחקים ואף נסענו לראות את חזית מוזיאון רוטורואה שאומרים עליה שהיא מרשימה- אכן מרשימה.
בפארק הקראוונים אמא ואבא הלכו לבריכות החמות והתפנק בעוד הגוזלים העדיפו להישאר במוטור-הום ולראות סרטים.
ולסיום, מזל טוב הילה אהובה!!! כן ירבו שנותייך ברווחה גדולה ובעיקר בבריאות.
אוהבים, המשפחה בכל קצווי תבל.
עד כאן, רוטורואה, האי הצפוני ניו-זילנד. 18 בפברואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה