רצינו להיכנס לפארק הקרוואנים של חברת Top-10 בפיקטון אבל הם רצו בערך כפול מהפארק שנכנסנו אליו לבסוף, לא היה אפילו מקום לשיקול דעת ונסענו לזול מבין השניים. כרגע המשפחה צופה בסרט ג'ולי וג'וליה בדי. וי. די, הילדים אחרי בילוי בגן השעשועים של הפארק ומזג האוויר קריר ורוח נעימה נושבת בחוץ.
על כולם נראית השפעת המנוחה של הימים האחרונים, מעט נהיגה, הרבה רביצה ובעיקר הרבה כיף, משחקים, התפנקות ואגירת כוחות להמשך, זהו הערב האחרון שלנו באי הדרומי בניו-זילנד.
לא ברור מתי נחזור לכאן בעתיד אם בכלל, אך ללא ספק אנחנו לוקחים מכאן זיכרונות וחוויות נעימים לכל החיים. עצם העובדה שכתבנו עליו 28 בלוגים, בקצב של אחד ביום (כמעט כפול מאוסטרליה) רק מראה לנו עד כמה האי הדרומי היה אינטנסיבי.
בדיוק אמרנו לעצמנו ש-28 ימים זה בדיוק הזמן שבילינו בווייטנאם לפני חצי שנה בדיוק, אלא שבווייטנאם הכל היה מאורגן ומוזמן מראש וידוע לפרטי פרטים. היה מדריך צמוד, לא נהגנו ולא חיפשנו מקום לישון בו. כאן לעומת זה, אנחנו המדריכים והנהגים של עצמנו, היתרון הוא שניו-זילנד מדינה קלה מאוד לטיול ובנויה לתיירות מכל הסוגים ובלי שום מאמץ אפשר למצוא פתרון לכל צורך שעולה.
באופן מפתיע פגשנו כאן משפחות רבות מישראל, לפחות 5 שזכורות לנו. באוסטרליה לא פגשנו אפילו אחת, כנראה שיש טרנד כזה עכשיו לנסוע למקום הכי רחוק ואולי גם הכי יפה. רובם מבלים את עיקר הזמן באי הדרומי שחיים בו קצת פחות מ-20 אחוזים מתושבי המדינה אך יש בו את הנופים המדהימים בעולם וכנראה שגם תושבים מדהימים כאלה שהם ישרים, ענווים, מסבירי פנים וחייכניים על באמת.
אז מה עשינו באי הדרומי?
נחתנו בכרייסטצ'רץ', ישנו במלון סודימה החביב. לקחנו מוטור-הום והמשכנו דרומה דרך טימארו לאו-אמארו. משם לדניידין וצי האי אוטאגו. אחר-כך לקייטלינז, שמורות הטבע המדהימות והירוקות וקו החוף הדרומי כולל הנקודה הדרומית ביותר באי ובחלק הזה של העולם.
בילינו בפיורדלנד המרהיבה עם השלגים והפיורדים הכי יפים בעולם. הרי האלפים המושלגים וכמובן האגמים הדרומיים מנאפורי, טה-אנאו, פוקאקי, וואקאטיפו, וואנאקה, הוואה וטקאפו.
איך אפשר לשכוח את קרחוני טזמן, פוקס ופרנץ יוזף והנהרות שזורמים בהם מים קפואים ובצבע טורקיז. נסענו לאורך קו החוף המערבי המרהיב המלא סלעים, לגונות, תופעות טבע ובעיקר כלבי ים. נסענו בכביש החוף המערבי דרך הישובים הקטנים האסט, גריימאות', ווסט פורט, קראמאה ועד לנהר קוהאיהאי הנידח.
משם חזרנו מזרחה דרך מעבר לואיס, נחנו חצי יום במעיינות החמים האנמר ספרינגס וחזרנו לכרייסטצ'רץ' חביבתנו. לא נשכח את המרכז האנטארקטי הבינלאומי ואת חצי האי בנקס ואקרואה הצרפתית שלידו.
עלינו צפונה בחוף המזרחי לקאיקורה ולפיורדים של מרלבורו שהתברכו בכל טוב הארץ המדהימה הזו. ובין כל אלה נהגנו כ-4,200 קילומטר. אכלנו בכמה מסעדות, למדנו חשבון ואנגלית, גם רבנו וצעקנו ובעיקר צחקנו ונהנינו, ובקיצור הכל רק יותר עוצמתי.
היום היה לנו אינטרנט אז ניצלנו את הזמן לפרסם את הסיפורים המפורטים בבלוג, לדבר עם המשפחות, מי ב"סקייפ" ומי בטלפון. עשינו כמה השלמות סופרמרקט במרכז העיר פיקטון ופגשנו את משפחת שפיגל עם שלושת ילדיהם.
מחר ב-9 בבוקר אנחנו צריכים להיות ברציף המעבורות של פיקטון ולקראת השעה 1 בצהריים נגיע לעיר הבירה וולינגטון אחרי שנחצה את מיצרי קוק.
עד כאן, פיקטון, האי הדרומי ניו-זילנד. 8 בפברואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה