עזבנו את פארק הקרוואנים Shelly beach של רשת Top 10 בתחושה של אכזבה. המחיר ללילה היה יקר והתמורה עלובה. ספסלים וציוד חוף לא מושקעים בלשון המעטה,שבורים, עתיקים ומלאי חזזיות וטחב, מקלחות מוזנחות וגן משחקים לא בטיחותי,לפחות היה שם ג'מפינג פילוו. בקיצור no satisfaction with the reputation. ואם סבתא רחל לא מבינה אנגלית אז התרגום לטורקית הוא ananain amu.
הבנות ארגנו ארוחת בוקר מגניבה ואחר כך הלכו עם אורי לקפוץ קצת באותו זמן ההורים שזכו לכמה דקות של פרטיות וחסד ארגנו את המוטור- הום לנסיעה.
נסענו לאורך החוף המערבי של חצי האי קורומנדל, נופים מרהיבים, אין על ניו-זילנד בקטע הזה בעולם כולו. עצרנו ליד הספרייה הציבורית של העיר Thames. התחברנו לאינטרנט כמו מכורים אמיתיים, העלינו בלוגים ותמונות לרשת. ראינו מה שלום כולם, גם תיבת הדואר קבלה התייחסות, בקיצור הכל בסדר.
המשכנו דרומה לכיוון מירנדה (Miranda), כתוב בספר שיש שם הרבה ציפורים. לא ראינו ציפורים אז המשכנו לכיוון אוקלנד ועצרנו בדרך לאכול מקדונלד'ס בפעם הראשונה בניו-זילנד. היה נחמד, כמו שהילה אומרת "טעים החרא הזה".
החלטנו להשאיר את אוקלנד האורבאנית והצפופה לסוף ונסענו צפונה ומערבה לכיוון חופי הים ממערב לאוקלנד. התקשרנו לאתר קרוואנים בסביבה, המחיר היה חצי מהטופ-טן של אתמול ופשוט הגענו.
ירדנו לחוף הים והמחזה היה מדהים. מזג האוויר השמשי והפסטוראלי של הבוקר התחלף בענני גשם קודרים ובאוקיינוס סוער. הגלים נשברו אל החוף ורצו עשרות מטרים לכיוון הרגליים שלנו. הילדים, במיוחד אורי, לא הפסיקו להתלהב. הייתה רוח משברים שיצרה תרסיס מדהים בזמן שהגלים נשברו.
מה שהיה הכי מדהים היה הגוונים של קו החוף. האדמה חומה-שחורה בעקבות פעילות געשית והיא גם עשירה בברזל מה שיותר על קו החוף ועל הדיונות שמסביב גוונים מדהימים של כחול סגול.
שילוב של אלה עם הרוח, העננים, הגלים והגולשים שסביבנו יוצרים אווירת סוף העולם. בשלב מסוים שוחחנו עם עצמנו ולרגע לא ידענו איזה יום היום, מה השעה וגם איפה אנחנו על המפה – תחושה נפלאה של חופש שאין לו מחיר.
עד כאן, חוף מוריוואי, האי הצפוני ניו-זילנד. 1 במרץ 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה