יום שני, 8 במרץ 2010

מתחילת הסתיו לתחילת האביב



תמיד ימים של מעברים הם ארוכים. כדי להגיע בזמן לשדה התעופה ולהתעורר כמו שצריך קמנו כבר בשעה 5:30 בבוקר, שעה מטורפת למשפחה שבה ההורים הם זוג מובטלים והילדים לא הולכים לבית הספר.

בכל זאת, גם הטלפון העיר אותנו וליתר ביטחון גם הנייד של יוסי השכים אותנו.
אספנו את עצמנו ואת ה-150 ק"ג שאתנו, נהג המלון הקפיץ אותנו לשדה התעופה כשאת כל הציוד שלנו הוא חבר לעגלה נגררת, יעיל ופשוט. הגענו לשדה לאחר 10 דקות היישר ל-check-in, הודיעו לנו שיש עיכוב של שעה בהמראה ואיכשהו הצלחנו להעביר את שעות הבוקר בטרמינל הנוסעים מבלי לצאת מדעתנו.
  
קנינו לילדים פנקייקים לארוחת הבוקר, שוטטנו בין החנויות, הבנות במשפחה הריחו בשמים למיניהן ובעיקר נזכרנו בחיוך בחוויית ניו-זילנד בשל תמונות הענק על הקירות שבשדה התעופה.

המראנו סביב השעה 10 בבוקר לטיסה של 10 שעות וארבעים דקות בונוס. תקעו אותנו בזנב, היו טלטולים מעצבנים לאורך רוב  הטיסה, מזל שהיו שתי ארוחות טובות ונשנושים בין לבין. לתוכניות הבידור היה הרבה מה להציע לכל הגילאים, כך שהצלחנו לשמור על שפיות. גם לאריאל הייתה טיסה טובה והחששות מהקאות התבדו לגמרי, הילה חייכה ואורי העסיק את אסתל בלי הפסקה.

נחתנו בגלקסיה אחרת, הונג-קונג. שדה התעופה ענק!!! נסענו ברכבת לביקורת דרכונים ולאיסוף הכבודה. לאחר ביקורת גבולות וקבלת ויזה אוטומטית ל-90 יום, עלינו על אוטובוס A21, היישר משדה התעופה לכיוון קאולון, הרובע הססגוני שמצפון לאי הונג-קונג. הדרך גרמה לנו להשתוממות רבה.
  
יש 7 מיליון איש במחוז הסיני הקטן הזה וכדי למצוא פתרון דיור ותנועה לכולם, יש כאן גורדי שחקים למגורים בכמות היסטרית עם צפיפות איומה וגם דרכים, כבישים וגשרים תלויים, יש גם תחנות רכבת פרברית לכל קומפלקס בניינים.
  
חלק מהרחובות הזכירו את מנהטן וטיימס סקוור, רק שבמקום ניו-יורקרים יש כאן מלא סינים, כולם קטנים ועם עיניים קטנות והאותיות הצבעוניות שלהם הם כמו שפריצים אקראיים מבקבוק קטשופ. אבל, מ ד ה י ם.

הגענו ל-Chung King Mansion. קומפלקס בניינים שנועד לדיור זול, כמו הצ'ול במומבאיי או סביבות בנגלמפו בבנגקוק. המון עובדים זרים, חלקם אסייאתים, חלקם אפריקאים. החדר שלנו בקומה ה-15 בהוסטל/גסט האוס שיש לו שמות רבים וגם הרבה קומות.
יש לנו בחדר מיטה גדולה מאוד, אמבטיה ושירותים כמו במוטור-הום. אבל, אין שולחן אין כסא ואין מקום לזוז, מזל שהמיטה גבוהה והיה מקום לדחוף את הציוד מתחתיה, אכן גלקסיה אחרת.
   
השעה היא 4 לפנות בוקר, אך כולם כבר ערים בגלל הג'ט לג כי בניו-זילנד שבה מתחיל הסתיו השעה היא 9 בבוקר, ואילו כאן אנחנו בתחילתו של האביב.


עד כאן, הונג-קונג,  中国סין       8  במארס 2010. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה