אחרי כמה ימים ברובע קאולון וביקור בדיסנילנד, נסענו סופ-סוף לאי הונג-קונג. האי הוא בסך הכל מעבר לים והגענו אליו בנסיעה בת שתי תחנות ברכבת התחתית (MTR). ירדנו בתחנת סנטרל וצעדנו ברגל לכיוון הפיק טרם (Peak Tram), שזו החשמלית שנוסעת לפסגה.
בדרך אי-אפשר להתבלבל, הונג-קונג היא מרכז עצבים בינלאומי של תקשורת, כספים, סחר וכל דבר שקורה בעולם המודרני כנראה שקשור למקום הזה בצורה כלשהי. המון גורדי שחקים ובנייני פאר, כל רחוב ופינה מעוצבים ומדוגמים ממש כמו רובע עסקים באירופה או במנהטן, אמרנו לעצמנו שהסינים אכן כובשים את העולם ורק לאחרונה עקפו את גרמניה בהיקף הייצור התעשייתי.
אנחנו נהנינו מהשוטטות ברחובות, מהמבטים לגובה לעבר הבניינים המרתקים, אך בתוך תוכנו העדפנו להביט גבוה לפיורדים של האי הדרומי בניו-זילנד, יש שם פחות אנשים, פחות זיהום אוויר ובעיקר יותר טבע.
לקחנו את הטראם, שטיפסה לכיוון פסגת ויקטוריה בזוויות תלולות ומפחידות, רכבת הרים של ממש. מזג האוויר היה ממש אפור וערפילי כך שלא נהנינו מהיופי שנשקף מהפסגה, אלא רק הצצנו בבניינים שהחווירו בין העננים.
סיירנו מעט בנקודה הגבוהה ביותר של תחנת החשמלית ולאחר מכן הלכנו למוזיאון השעווה של מאדאם טוסו (Tussaud). היא אגב נפטרה בשנת 1850.
אז מה היה שם? סלב'ס, ספורטאים, מוזיקאים ויוצרים, שחקני קולנוע, פוליטיקאים, מדענים וגם טיפוסים מרושעים מההיסטוריה האנושית כמו סאדם חוסיין והיטלר יימח שמם.
הילדים שאלו שאלות, התרגשו, הצטלמו עם חלק מהדמויות והיה להם עוד יום של כיף. לאחר הביקור התרבותי אכלנו צהריים במסעדה חביבה למדי וחזרנו לקאולון.
הויזות לסין חיכו לנו, זה אומר שמחר נחצה את הגבול במעבר שנג'ן. התחלנו באריזות, מה הולך איתנו ומה נשאר אצל אלון שגיב, חבר של יוסי.
זהו זה, לילה אחרון בהונג קונג עד שנשוב אליה בהמשך המסלול.
עד כאן, הונג-קונג, סין 中国 12 במארס 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה