קונמינג מתעוררת מוקדם בבוקר, הרחובות צפופים לפני הזריחה במיוחד כשמתגוררים בסמוך לצומת דרכים מרכזי. יוסי יצא בשעה מוקדמת למקדונלד'ס הסמוך כדי לקנות פנקייקים וחביתות לארוחת הבוקר, חוסר במוצרים וקשיי שפה הפכו את הקנייה לבלתי אפשרית וטוב שכך. בדרך לתחנת הרכבת קנינו תירסים חמים ופיתות גדולות שמזכירות יותר סופגניות גדולות ללא ריבה.
הרכבת מקונמינג לדאלי הייתה חוויה מתקנת, צעדנו אליה ברוגע ובמזג אוויר נעים. תיק היד של אריאל נשמט מבלי ששמנו לב לכך וסינית נחמדה אספה ונתנה לנו אותו. באופן מפתיע לא היינו צריכים לטפס במדרגות לאולם ההמתנה ודחפנו את העגלה העמוסה במעלה כביש הגישה. הפלא ופלא גם לרציף ירדנו במעלית – חייכנו.
התמקמנו במיטות שלנו ואת מקום הפרברטים הסינים מהרכבת הקודמת החליפו שתי עלמות חינניות שהתלבשו בטעם טוב והתאפיינו בנימוס רב. אף אחד לא נחר כי זו הייתה רכבת יום, כמה נחמד.
נסענו בין 8:20 ל 17:10 בתוואי מעניין מאוד. הרבה מנהרות, הרבה טראסות חקלאיות, כפרים ויישובים מעניינים עם גגות סיניים טיפוסיים, רובם בנויים מבוץ. הבנות למדו אנגלית וחשבון ואורי היה נעים וחייכני ברוב קטעי הנסיעה. ההורים ניצלו את הזמן לתנומה קלה, אריאל לא נשארה חייבת.
הגענו לתחנת הרכבת הראשית של דאלי ושוב הפתעה, אין מדרגות!! ירדנו בשביל סלול ומשופע עד לתחנת המוניות. מצאנו נהג מונית פיראטית שלקח אותנו לתוך העיר העתיקה היישר לגסט-האוס (Tibetan Lodge) שרצינו. קיבלנו חדר עם קטע עילי כמו בטורקיה בשנת 2005, הבנות התלהבו והתמקמו להן למעלה והשאירו את ההורים עם הילד הכי נפלא בעולם.
ובין כל אלה שוטטות ראשונית בסמטאות, ארוחת ערב עשירה, פטפוט עם תיירים, שיחות סקייפ עם המשפחות. נראה שנישאר כאן זמן מה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה