כולם התעוררו בשעה ארבע לפנות בוקר. ייקח זמן עד שניפרד מניו-זילנד ומהשעון הביולוגי שעדיין מכוון אליה. מעט לפני שזרחה השמש יוסי קפץ לסופרמרקט הקטן של seven-eleven, והביא פחמימות למיניהן ונוזלים מוזרים כדי להרגיע את הבטן של כולם.

התחלנו את הבוקר האפור, הקר והלעיתים גשום בשוטטות סתמית ברחוב נייתן (Nathan), הרחוב הראשי בקאולון (Kowloon). העיר מתעוררת מאוד מאוחר והולכת לישון עוד יותר מאוחר כשרוב החנויות נפתחות סביב 11 וחצי בבוקר ונסגרות מאוחר בלילה.

בהמשך הגשנו טפסים ודרכונים למשרד שמטפל בויזות לסין, גילינו שהאשרה היא ל-30 יום בלבד, אנחנו מתכננים חודשיים.ננסה לקבל הארכה בסין ואם לא אז מקסימום נאריך את תאילנד בחודש, נתגלגל ומה יהיה, יהיה.

לאחר הפרוצדורה הבירוקרטית מול הסינים, מצאנו את עצמנו מטיילים ברחובות. הגענו למרכז התרבות של קאולון, ראינו מבנים מעניינים וכמובן את מגדל השעון וקו הרקיע של הונג-קונג הנשקף ממנו.

יש הרבה עושר במקום לצד הרבה עוני, מלון פנינסולה היוקרתי מרשים ביופיו, גם הפלאזה נראה לא רע בכלל. המון חנויות שמוכרים בהן יהלומים, זהב ותכשיטים מעוצבים. האופנה אינסופית והיא נעה בין קיטש סיני זול בחנויות outlet ועד ארמאני ופראדה.

מצד שני אנשים חיים בכוכים זעירים ומנסים לשרוד במקום הקשה הזה, חלל הכניסה לגוש הבניינים שבו אנו מתגוררים עמוס במהגרים, בעיקר מהודו-פקיסטן וממערב אפריקה, הרבה אנשים תועים בדרך.

אכלנו צהריים במסעדת פועלים סינית בתוך אחד ממרכזי הקניות. ההימור היה די מוצלח, עוף עם אטריות - טוב מאוד, בשר עם ירקות - סביר. הסינים אכלו מרק עם קפה, שיהיה להם לבריאות.

אורי בקש כמה פעמים לחזור לקרוואן, הסברנו לו שהוא נשאר בניו-זילנד ושאנחנו גרים במלון בהונג-קונג. אורי שאל בן כמה הוא בהונג-קונג ואסתל ענתה לו שהוא בן 3 וחודשיים. הוא ענה שהוא לא רוצה ושהוא בן three.

לאחר מנוחת צהריים יצאנו שוב לסיבוב רחובות והפעם בשעות הערב. העיר נראית שונה לגמרי, האורות מטמטמים וגם הפרסומות. הבנות הצטלמו ליד אמה ווטסון (Emma Watson), שהחליטה שלהיות הרמיוני גריינג'ר מסרטי "הארי פוטר" זה לא מספיק וצריך גם לדגמן.