היום יצאנו לכיוון צפון, אך לא יותר מדי. המנוחה בפארק הקרוואנים בקו החוף וזמינות האינטרנט התאימו לעיתוי הכללי ודי רבצנו פה לאחרונה.
רצינו לציין שלפני כל נסיעה וגם במהלכה, אורי מצייר לנו מפת ניווט על לוח מחיק ומבקש שניסע לאן שהוא צייר. אנחנו מהנהנים בהסכמה ומבטיחים לנסוע לכיוון. מידי פעם הוא מוודא שאכן אנחנו נוסעים לאן שהוא ביקש.
בנסיעות יש כל מיני קטעים מצחיקים איתו, פתאום הוא צועק: "אמא תעצרו!!!" אסתל עונה לו: "אורי, אי אפשר לעצור כאן". והוא אומר "תאמרי לי למה לעצור?", "למה לעצור אורי?" ומייד באה תשובה משתנה: "כי אני רעב", או "כי יש לי פיפי, כי אני רוצה לרדת".
בכל אופן נסענו היום לחורשת פארי (Parry), שליד ווארקוורט (Warkworth) כ-70 ק"מ מצפון לאוקלנד. זוהי חורשה של עצי קאורי (Kauri) מדהימים הייחודיים לניו-זילנד. כבר בחנייה חיכה לנו העץ המדהים ביותר בחורשה. גובה של למעלה מ-30 מטר, היקף גזע של 7 ומשהו מטרים והגיל מופלג - 800 שנה. יש מקומות במדינה שגיל העצים הוא 1,500 שנה.
ניקינו את סוליות הסנדלים בחומר חיטוי כדי לשמור על בית הגידול של העצים ונכנסנו לסבך מדהים למשך כ-20 דקות ונהנינו מהאווירה המאוד מיוחדת של המקום.
לאחר עצירה לאכילה והשלמת קניות קטנה של לחמים בעיקר בווארקוורט
אכלנו פאים ופיש אנד צ'יפס.
נסענו לפוהוי (Puhoi). על פוהוי כתוב שהיא הוקמה על ידי מהגרים מבוהמיה שבצ'כיה ושהיא מיוחדת. הגענו, צלמנו כנסייה ומבנה והמשכנו הלאה. לא מצאנו שום דבר בוהמי, רק פיזמנו את הרפסודיה הבוהמית של קווין ונסענו לכיוון מוריוואי החביבה עלינו.
הגענו לאחר צהריים שקט שכלל שיחות עם בני המשפחה משני הצדדים, ארגנו שניצלים מטוגנים ופתיתים. אריאל סידרה להורים את המיטה ממש כמו במלון עם מצעים מיושרים ומים וטלפון ליד המיטה.
הילה ארגנה לנו סרט לצפייה משפחתית צפינו בסרט "החופשה", עם קמרון דיאז, אלי וואלאך ועוד כמה דמויות פחות מוכרות, העיקר שהערב נגמר עם חיוך וכולם הלכו לישון. זהו זה, שלהי ניו-זילנד.
עד כאן, חוף מוריוואי, האי הצפוני ניו-זילנד. 5 במארס 2010.
אני מתה על הסרטים של קמרון דיאז. תמיד כיפיים ומוצלחים.
השבמחקחבל שאי אפשר להגדיל את התמונות, הן פיציות.
נראה שעשיתם ממש הרבה פאן עם העץ העצום הזה.