מתגלגלים בדרכים

היום ה-250 של הטיול שלנו היה אחד הקשים שבהם, לא קרה שום דבר חריג או מיוחד פרט לעובדה שהסתובבנו עם 140 ק"ג ועם שלושה ילדים כמעט כל היום. מסע אלונקות בטירונות היה פראייר ליד זה.

סיימנו לארוז את כל מיטלטלינו בחדר הקטן והנעים שב-Chung King Mensions. איכשהו הצלחנו לרדת במעלית הצפופה והצרה עד לקומת הכניסה, נפרדנו לעת עתה מהלובי של קומפלקס הבניינים האלה שכולו מלא עובדים זרים קשי יום מכל רחבי כדור הארץ, המקום כולו מזכיר את השכונות הצמודות לתחנה המרכזית בתל-אביב. מרתק ביום, לא נעים בלילה.

  

איכשהו הצלחנו לדדות לעבר תחנת Tsim Sha Tsui East, כשבדרך חצינו כבישים, ירדנו במעליות ובמדרגות, הלכנו ברגל כשאיתנו לא פחות מ-8 תיקים מהם שלושה ענקיים (לא התקמצנו פשוט אין רכב להכיל את הכמות הזו ואי אפשר להגיע לתחנה).

עלינו לרכבת והחלפנו אותה פעמיים עד שהגענו לתחנת Lok Ma Chau, שהיא הצפונית ביותר בהונג-קונג וגובלת בשנג'ן הסינית. גם שם מדרגות נעות, מעליות הרבה ברגל וילד בן 3 חסר שקט לחלוטין בלשון המעטה.

הגענו לביקורת הדרכונים ביציאה מהונג-קונג וצעדנו ברגל לכיוון סין. לפני ביקורת דרכונים סינית מלאנו הצהרת בריאות שאין אנחנו נושאים ואין לנו סימנים של H1N1, כלומר שפעת החזירים.

יוסי והילדים עברו בקלות לתוך סין ואסתל נתקעה מאחור למשך 10 דקות. הסינים לא אהבו את תאריך הלידה 00.00.1970 וגם את העובדה שיש לה שני שמות שהם אותו דבר (אסתל-אסטל). לאחר הסברים וצחוקים, הם צילמו את הדרכון ונתנו לה להיכנס פנימה.

  

למזלנו ולשמחתנו הגדולה, ממש ביציאה מביקורת הדרכונים חיכה לנו אלון שגיב. אלון חי בסין 10 שנים והוא שרת עם יוסי בחיל הים, פעם אחרונה התראו לפני 20 שנה כשיוסי היה מדריך בקורס חובלים. למרות שחלפו 20 שנה אלון התייחס אלינו כאל חברים וותיקים. לקח אותנו במונית גדולה לדירה שלו, אחר כך הזמין אותנו לאכול פיצה ולבסוף סייע לנו ברכישת כרטיסים לרכבת הלילה לגווילין.

השארנו אצלו בדירה כמחצית מהמשקל שאיתנו וחשנו הקלה, אין לנו מילים להודות לו על זה. אנחנו נאסוף את הציוד במאי כשנחזור להונג-קונג. אשתו של אלון היא תאילנדית והם מצפים החודש ללידת בנם הראשון – נאחל להם בשעה טובה ועם הרבה שמחה.

 

לאחר שירדנו מהדירה של אלון לקחנו מונית היישר לתחנת הרכבת המרכזית של שנג'ן ובעוד פחות משעה נעלה על רכבת T - 38  לכיוון גווילין, משהו כמו 13 שעות.

לגבי שנג'ן, היא הפכה למפלצת תוך 20 שנה. יש בה מאות גורדי שחקים למגורים, מרכזי תעשייה ענקיים. כולה אורבאנית וצפופה מקום שגורם לכל אחד להרגיש כל כך קטן וכל כך לא חשוב. במעט שהיינו בה הבטנו בהשתוממות על הקומפלקסים של הבניינים והמרחבים האדירים שמלאים בטון. עכשיו ננוח מעט, לפנינו דרך ארוכה לגווילין ואחר כך עוד צריך להגיע ליאנגשואו.

עד כאן, שנג'ן, סין      中国 13  במארס 2010.