המלון שלנו עולה 120 יואן לכל המשפחה שזה כ-70 ₪ ללילה והתמורה בהתאם. התעוררנו למציאות שבה המנורה בחדר האמבטיה והשירותים הייתה שרופה, לפיכך יוסי התקלח בחושך וגם הצליח לחסל את המים החמים שהיו בדוד. אחר כך נכנסה הילה וחוותה מקלחת קרה בחושך הסיני.
היא הצליחה להביע את רגשותיה העזים במילים ברורות וחדות ואף שלחה את אסתל להביא לה מרכך שיער מהסופר הסמוך, הילדה כבר חוותה את חצי המזרח ואוקייניה אך נשארה בתודעתה נצר טהור לבית הבסבורג, טיודור, האנובר או כל מה שתבחרו.
אחרי שיוסי הביא ארוחת בוקר מהמקדונלד'ס נכנסה אריאל והפלא ופלא, היו לה מים חמים. אכלנו התארגנו ויצאנו לדרכנו לכיוון אחד המקדשים המומלצים מצפון-מערב לקונמינג.
המקום נקרא מקדש הבמבוק, תולדותיו אי שם בהיסטוריה של סין. אנחנו נהנינו מאוד מהאווירה השקטה, מנזירים שניגנו ושרו לדמויות על הקיר. מהמון פסלי נזירים שפוסלו במאה ה-19 על ידי פסל אמן בסגנון ריאליסטי-סוריאליסטי. חלק מהדמויות נראו גרוטסקיות, אחרות גלשו על גלים לאורך הקירות.
הפסלים היו מדהימים, הבעות הפנים כל כך ברורות ושונות זו מזו. הירידה לפרטים בלבוש, בקפלים ובגלימות - יצירת אומנות ממש. הפסל ציין שהוא פיסל כל אחד מהם ברגע של נירוונה. החצר שקטה ואסתטית וכמו שהסינים יודעים יש מספר חצרות למקום עם מבנים ייחודיים.
נהנינו, צלמנו, צחקנו והלכנו לאכול צהריים. המלצרים היו סיניים, אז אסתל, יוסי ואריאל הלכו למטבח והצביעו על חומרי הגלם. קיבלנו ארוחה גדולה, אך הילדים אכלו ממנה מעט מאוד ופוצו בהמשך במסעדה נדירה – מקדונלד'ס.
בדרך מהמנזר לכיוון העיר נסענו באוטובוס מקומי, משהו כמו אוטובוס של דן בדרום ת"א, צפוף ומלא סינים. ירדנו באמצע שומקום ומונית לקחה אותנו למרכז העיר. קצת מתוק בסופר לילדים, קצת שוטטות ברחובות וחזרה לחדר – משפחת טסטסה עייפה מעט.
כפי שכתבנו קודם, הילדים דרשו וקיבלו מקדונלד'ס. נכנסנו למעלית המלון המעפאן שלנו ואיתנו כרגיל, מלא סינים. יוסי, שהחזיק את אורי על הידיים דבר בקול רם ובמבטא גרוזיני כבד ואמר: "ביצ'ו, מה נשמע?". כולם כולל אורי פרצו בצחוק, הסינים לא הבינו את פשר המהומה ועד שהתאוששו מההתקפה כבר היינו מחוץ למעלית בדרך לחדר. כרגע נערכים לסיום היום, מחר רכבת בוקר לדאלי.
עד כאן, קונמינג מחוז יונאן סין 中国 25 במארס 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה