ביאנגשואו מסתובבת לה מדריכת טיולים עצמאית בשם וואנג-וואי-יו (Wang Wei Yu) ובקיצור וונדי. הכרנו את וונדי ביום הראשון שהגענו ליאנגשואו ודרכה מצאנו את המלון הנחמד שלנו.
סוף-סוף נענינו להפצרותיה ויצאנו איתה לטיול אופניים משפחתי. יוסי לקח את אורי במושב האחורי המאולתר, אסתל את תיק התקשורת והבנות את עצמן. יצאנו לדרך בערך בשעה 10:30 ואת רובה חצינו בשבילים צדדיים, דרכי עפר עם הרבה מהמורות ובורות. יצאנו מכמעט 25 ק"מ הלוך חזור עם כאב תחת קל. הילה נפלה פעם אחת וסיימה את האירוע עם שריטה קלה בכף היד.
כמה שיאנגשואו כפרית, הדרך עוד יותר כפרית ורואים בה את סין החקלאית והענייה, ממש כמו בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. נופים מדהימים, אך בתים פשוטים, חקלאים בלי ציוד שעובדים בשדות, בתים שחלקם בנויים מלבני בוץ ומשאבות מים ידניות שמחוברות לבאר מתחתן. הבתים כל כך פשוטים שאינם מרוצפים, בקושי מוארים והתכולה שלהם דלה. האנשים נראים מבוגרים מכפי גילם וחלקם מכופפי גב מרוב משא שסחבו עשרות שנים.
הדרך הייתה מדהימה, פריחת ההדרים בשיאה והריח המדהים של תפוזים ולימונים ליווה אותנו בכל חלקי המסלול. איך אפשר שלא לשיר לאונרד כהן עם השיר "סוזן" שמביאה לך תה ותפוזים הרחק מסין. עצרנו ליד מקווה מים קטן, שבו גדל עץ פיקוס ענק שחלק משורשי האוויר שלו נטעו באדמה ונראים כמו גזעים. הסינים טוענים שהוא בן 1400 שנה. פגשנו שם שני אחים מישראל יונתן ואיתי ויצאנו עם הילדים לשיט קטן על רפסודת במבוק – נחמד.
המשכנו ברכיבת האופניים עד למון היל (Moon Hill), אחד מאתרי הטבע היותר מפורסמים באזור. צלמנו, אכלנו צהריים במסעדה מקומית וגם קטפנו כמה פסיפלורות משיח סמוך. לאחר מנוחה קצרה ומילוי הצנרת במערכת העיכול יצאנו לדרך חזרה ליאנגשואו.
וונדי הובילה אותנו במסלול אחר, לא פחות מעניין, הרבה שדות אורז, פאלחות של צמחי תבלין, רכבים חקלאיים וכמובן תאואים ותרנגולות בכל מקום. הגענו כל כך עייפים ליאנגשואו שהחלטנו לא ליזום כל פעילות אחר הצהריים, אריאל נרדמה ואורי היה חסר שקט לזמן קצר, הילה הייתה עסוקה בכאב הקל בכף היד. את ארוחת הערב הנחמדה אכלנו שוב אצל וויליאם ונגמר לו עוד יום.
עד כאן, יאנגשואו 阳朔, סין 中国 17 במארס 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה