יממה ארוכה עברה על כולנו, אך רובה עברה בחיוך וזה מה שחשוב. נפרדנו מיאנג-שואו בארוחת צהריים במסעדת ,מימוזה" האהובה עלינו. צעדנו לאורך הרחוב הראשי של יאנג-שואו, נפרדנו מהנופים ומהאווירה וציינו בסיפוק רב שזה מקום נפלא להתחיל בו את הטיול בסין.
אז החלה התנועה שהסתיימה לפני מספר דקות. לקחנו את מיטלטלינו לכיוון תחנת האוטובוסים. עלינו על אוטובוס ציבורי לגווילין. הרכב נסע בעצלתיים וחיכה המון זמן בתחנות השונות לאורך הדרך. בשלב מסוים התחלנו לדאוג מעט, אך עוזר הנהג הרגיע אותנו.
מדהים מה שהסינים מעמיסים על האוטובוס, באחת התחנות עצרנו ליד טנדר קטן ופרקו ממנו לתוך האוטובוס לא פחות מ-50 ארגזים עמוסים בתפוזים. כשהגענו לתחנת גווילין היה טפטוף טורדני בחוץ. הריטואל הקבוע של פתיחת העגלה והעמסת התרמילים והתיקים עליה כבר נראו עניין פעוט.
תחנות הרכבת בסין בנויות בצורה מזעזעת לכל מי שציוד רב עימו שלא לדבר על נכים ומוגבלים. בכניסה לתחנה יש מדרגות וצריך להעמיס את הכל עליהן. לאחר המדרגות כל הציוד עובר שיקוף רנטגן, שוב מועמס ומייד לאחר מכן עוברים לחדר המתנה שבו יש צג דיגיטלי שמראה את זמן העלייה לרכבת.
השערים נפתחים ושוב צריך לרדת הרבה מדרגות, לעבור מתחת לפסים ושוב להעלות אותם. הסינים דוהרים, רצים דוחפים ולא אכפת להם מכלום, היה אחד שעזר ליוסי עם סחיבת הציוד והקל מאוד על כולנו.
לכל קרון יש כמה אחראיות. אחת שבודקת כרטיסים ומחליפה אותם בפלסטיקים, שנאספים בסוף הנסיעה ואז הכרטיסים מוחזרים. אחת אחרת מסתובבת ומנקה את הטינופת שהסינים משאירים בקרון. היא גם עומדת בפתח הדלת כשהרכבת עוצרת בתחנה ודואגת לנעול את דלתות השירותים כדי שאף אחד לא ישאיר את צרכיו על המסילה הסמוכה לתחנה.
יש שוטר שעובר בקרונות כדי להראות נוכחות. יש פח אשפה, תרמוס מים חמים לכל סקציה, וזה עוד לא הכל.
גם דוכן אוכל נייד קיים ברכבות כשהדבר הפופולרי ביותר הוא סוג של מנה חמה סינית. כלי פלסטיק עם נודלס שאליו מוסיפים ירקות, אבקה, וכנראה בשר טחון עם רוטב. לכל אלה מוסיפים מים רותחים מהתרמוס. אוכלים מביטים בנוף, תוקעים גרעפצים, מעשנים והכל נפלא!!!
התמקמנו בקרון מספר 11 בסקציה מספר 19. לידנו היה סיני נחמד שאורי מצא חן בעיניו. אבל כשהסיני נרדם, הוא נחר ברצף כל הלילה ובדציבלים מטורפים. מרוב תסכול התחלנו לצחוק ומדי פעם לדחוף אותו – קונצ'רטו למסור.
המצב בסקציה 18 הסמוכה היה גרוע יותר. ישבו שם ארבעה סינים, שכל הזמן הלכו לעשן בפינת העישון. זה לא מנע מהריח להגיע לחלל הקרון. אחד מהם היה בהמה אמיתית, היו לו כל הזמן מוחטות, גרעפצים מזעזעים, ריח אלכוהול וסיגריות מהגוף, והוא אף הוריד חולצה מדי פעם. החוויה ברכבת נמשכה מה-23 במארס בשעה 16:56 ועד ה-24 במארס בשעה 11:21. 18 שעות ו-25 דקות.
עד כאן, קונמינג מחוז יונאן סין 中国 24 במארס 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה