היום הזה ייזכר כאחד המוצלחים והמעניינים בטיול שלנו. לפני שנספר מה היה רק נציין שהיום אנחנו חוגגים את חגיגות ה-200, כלומר מאתיים ימים שלמים של טיול דינאמי, מרגש, מתחדש ומרתק – תודה על הזכות הגדולה שניתנה לנו לעשות דבר כזה.
כבר בשעת בוקר מוקדמת הייני ברציף הספינות שבאגם מנאפורי ליד הכפר הקטן מנאפורי. אגם מנאפורי נוצר לפני כמה אלפי שנים כשקרחון ענק נמס בסוף עידן הקרח האחרון. לאגם צורה משונה והוא מוקף בהרים גבוהים ומדהימים משני צידיו. הרי קפלר העצומים מצפון, והרי האנטר מדרום. לקח לנו כ-50 דקות לחצות את האגם המדהים הזה שבמבט מגבוה נראה כמו קורי עכביש. כל זרוע כזו של האגם היא מעין פיורד צר שמשני צידיו צמחייה עבותה וצפופה וכל זה בין קירות הרים שנראה שאינם נגמרים.
הגענו לזרוע המערבית של האגם, שם חיכה לנו אוטובוס עם מדריך/נהג נחמד למדי. נסענו באחת הדרכים הרחוקות והנידחות בעולם. הדרך נסללה לפני 40 שנה כדי לשמש גישה לתחנת כוח הידרו-אלקטרית שנבנתה באזור. לכל אורך הדרך מפלים, הגבוה מהם 365 מטרים יורד לאורך מצוק מטמטם, כל הזמן פיתולים, פלגים, זרימת מים, ציוצי ציפורים ובעיקר הוד, שלווה ויראה עמוקה לטבע המדהים ביופיו.
באחד הפיתולים נתגלתה הזרוע המזרחית של דאוטפול סאונד. ג'יימס קוק קרא למקום דאוט (ספקdoubt - ), כיוון שהטיל ספק ביכולתה של הספינה שלו להתמודד עם הרוחות, הזרמים והסלעים המפחידים שבכניסה למייצר. עברו מאז 240 שנה ואנחנו כבר יותר משוכללים, מפליגים בקטמארן עם מנועים חזקים ומכשירי ניווט.
נכנסנו לדאוטפול סאונד ממזרח, תודה לאלוהים שהזיז את העננים הכבדים שהתחלנו איתם את הבוקר, השמיים התבהרו והגוונים היו מטריפים. לא הפסקנו לצלם, כל פינה וכל פנייה היו יפות ומדהימות. עברו עלינו שלוש שעות מעניינות מאוד שבהם הפלגנו מ-Deep Cove, עד למוצא של הסאונד לאוקיינוס הדרומי. בכניסה לאוקיינוס הים היה רוגש וגלים בגובה של 3 מטרים טלטלו אותנו אבל למי אכפת, אנחנו נהנינו לראות את הגלים נשברים על הסלעים ולצפות במושבת כלבי הים על אחד הסלעים שבאזור הזה איש לא יכול להטריד את מנוחתה.
צוות הספינה היה אדיב ולא חסך בהסברים מדעיים על היווצרות האזור, על רעשי האדמה החזקים הפוקדים אותו באופן תדיר, כי ניו-זילנד נמצאת על קצהו של לוח טקטוני וכמובן על החיים והצמחייה באזור.
שכחנו להזכיר שחלק מהפסגות עדיין מושלגות, שילוב של גובה וקו רוחב דרומי, לו היינו מגיעים לכאן לפני חודשיים, היינו נהנים מהרבה שלג, אבל זה יחכה לקרחונים ולהר קוק.
במהלך ההפלגה הילדים מצאו להם "חברים" ושיחקו איתם או דיברו. אורי מצא ארגז לגו וישב במשך זמן ארוך ושיחק בו בנה מגדלים ונהנה מאוד. הבנות שיחקו מחבואים ורצו בכל חלקי הסירה. יוסי ואסתל צילמו וצילמו ונהנו מאוד מהנוף. לכולנו היה יום מדהים.
לאחר שחזרנו החנינו את המוטור-הום בקרבת אגם טה-אנאו וחזרנו ללוגיסטיקה השגרתית של אוכל, ניקיונות, סדר יום וכו'. לקראת שקיעה חזרנו לנקודת שינה שלנו. הילדים לא הלכו לישון לפני חצות ואורי בעט ביוסי כל הלילה, בקיצור שום דבר חדש. שימשיך כך...
עד כאן, בין טה-אנאו למנאפורי האי הדרומי, ניו-זילנד.
22 בינואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה