הבוקר התחיל בכך שגילינו שהדוד שלנו לא פועל ובעצם אין מים חמים. מי שספג על בשרו (תרתי משמע) את העובדה הזאת הייתה הילה, שהתקלחה במים קרים ושיחררה צעקות תסכול לחלל של המוטור-הום.
נסענו לדנידין (Dunedin), אחת הערים הגדולות לחופו המזרחי של האי הדרומי והתרשמנו שיש הרבה מה לעשות שם. יוסי הוריד את המשפחה במפעל השוקולד המפורסם של קדבורי (Cudbury) שמייצר כ-85 אחוזים מהשוקולד שמיוצר בניו-זילנד. הסיור במפעל החל בהתלהבות גדולה אך כיוון שביום שישי אין יצור במפעל לא יכולנו לראות את תהליך היצור האמיתי ולכן הסיור היה קצת משעמם. מלבד מפל השוקולד בגובה שלוש קומות בערך שהיה מלהיב ומרגש. אורי התלהב כל כך. כל ילד קיבל מספר טעימות מה שעזר להם ליהנות יותר מהסיור.
בזמן שהמשפחה בקרה במפעל יוסי קפץ למרכז שירות לטיפול בקרוואנים. התקלות החשמליות סודרו כעבור שעה, באותה הזדמנות מלאנו גם מים והמשכנו הלאה.
אחרי הביקור במפעל השוקולד יוסי הכין לכולם פסטה בולונז נחמדה. וידאנו שהבטן לא מקרקרת לאף אחד ונסענו לאחד מחופי הים המרהיבים שראינו עד כה בטיול. מזכיר את שניים-עשר השליחים בויקטוריה, גם פה יש מצוקים אדירים שיורדים במאונך לים ולידם מונוליתים בצורות שונות שמזדקרים מהים. טיפסנו על המצוקים, אחר כך ירדנו דרך נקבה שנחצבה בסלע לחוף הים. הילדים השתעשעו בלברוח מהגלים שאיימו להרטיב להם את המכנסיים והנעליים. העלייה חזרה למוטור-הום הייתה קשה, תלולה וארוכה. כל הכבוד לילדים שעלו את הדרך ללא קיטורים והכי כל הכבוד לאורי שטיפס את הדרך בעצמו, או ליתר דיוק 98% ממנה. זה היה סיום נפלא ליום שקצת נמרח.
גולת הכותרת של היום היא שעברו 40 שנה מאז ה-15 בינואר 1970, היום בו אסתל חלאק יצאה לאוויר העולם, איפשהו בבית חולים בביירות שבלבנון.
אז מה עשינו? קודם כל קנינו עדשה בשבוע שעבר (ראה פרק בלוג "העדשה" באוסטרליה) אחר כך לקחנו אותה לניו-זילנד לכבוד יום ההולדת. כל היום ברכנו אותה. היא קבלה טלפונים מכל המשפחה שלה בישראל. גם אחיותיו של יוסי וגיסיו הצטרפו למברכים הטלפונים. איזה כיף היה לדבר עם כולם והפעם גם עם אנשים שלא דיברנו איתם מאז שיצאנו מהארץ כמו טל, אילן, סו, צבי ורפי. כמה אנחנו מתגעגעים.
בשעת ערב מאוחרת מצאנו מסעדה הודית שנקראת India Gate, על שם השער המפורסם שהבריטים בנו בנמל מומבאי. אכלנו כל מה שאנחנו אוהבים: צ'יקן טיקה, נאן- קשמירי, גבינה ושום. בשר ברוטב קארי מתקתק בסגנון האריאנה, קולפי לקינוח שעוטר בנרות עם הספרות 4 ו-0.
מזל טוב אסתליקה!! כן ירבו שנותיך ויעצים אושרך! אוהבים אותך מאוד!
בעלך, ילדייך, 4 מיליון ניו-זילנדים וגם 13 מיליון כבשים.
נסענו לאזור מנוחה מצפון לדנידין, והנה עובר לו עוד יום.
עד כאן, בין דנידין לפלמרסטון, האי הדרומי ניו-זילנד. 15 בינואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה