הטיול הגדול המשך: חצי האי אוטאגו

הבוקר התחיל בלימודים במקום בו ישנו בלילה. לאחר מכן נסענו לחצי האי אוטאגו. התחלנו את ביקורנו בחצי האי בביקור בטירה היחידה בניו-זילנד ובגנים המטופחים הצמודים לה. טירת לארנאק (Larnach Castle). הטירה נבנתה בשנת 1871, הבעלים הספיק לאבד שתי נשים ובת בחייו ולבסוף שם קץ לחייו לאחר שגילה שאחד מבניו מנהל רומן סוער עם אשתו השלישית. כמה עצוב וטראגי לראות את כל העושר וההוד ששווים כקליפת השום למשמע סיפור המשפחה. לאחר שהבעלים הלכו לעולמם, הטירה הוזנחה, התפוררה וכמעט והתמוטטה, בשנת 1967 היא נקנתה ושופצה ע"י משפחת בארקר, הם אף קנו רהיטים אוטנטיים שתאמו את התקופה בה נבנתה הטירה.הם מנהלים את המקום וגרים בו עד היום.

הסתובבנו בטירה והתרשמנו מהחדרים היפים והריהוט המיוחד. אחת העובדות במקום הראתה לאורי איך היא מותחת את השעון העתיק (זה שעון שיש למתוח אותו פעם בשמונה ימים). כמובן שזה הזכיר לנו את סבא ג'ו שמתקן שעונים. בטירה שלוש קומות ומגדל שממנו נשקף נוף עוצר נשימה של חצי האי אוטאגו. הילה הצהירה שהיא רוצה להיות מאוד עשירה כשתהיה גדולה ושתהיה לה טירה משל עצמה, עם רהיטים עתיקים ויפים. הלוואי שתצליח להגשים את כל חלומותיה וגם את זה.

לאחר סיור בגנים שמסביב לטירה חזרנו למוטור-הום לארוחת צהריים והמשך לימודים, נסענו לטייל בחצי האי, עצרנו לתצפית במפרץ סנדפליי (sandplay), המצלמה לא הפסיקה לקלוט תמונות נוף מטמטמות של גלים אדירים הנשברים בעוצמה לחוף, מצוקים תלולים וסלעים המזדקרים מן הים.

משם המשכנו צפונה ומזרחה לנקודה הרחוקה ביותר בחצי האי. העיר דניידין נראתה מרחוק כמו מקבץ של נקודות. בקצה חצי האי יש מגדלור ולידו נמצאת מושבת האלבטרוסים הגדולה ביותר בחצי הכדור הדרומי. יש גם מרכז מבקרים מעניין שמסביר את חיי הציפורים המיוחדות האלה, את תתי הזנים ופיזורן הגיאוגרפי בעולם כולו. במרכז פגשנו אישה מאורית בשם מרי, היא הרשתה לנו לצלם מקרוב את הפנים שלה ובמיוחד את הקעקוע האופייני לבני העם המאורי, כזה שנמתח בסלסולים מהשפה התחתונה לאורך הסנטר. מרי הסבירה על בני עמה, על מורשת המקום ועל האדמה הקדושה שאנחנו דורכים עליה.