הטיול הגדול המשך: הכי דרומה שיש על אדמת ניו-זילנד

טוב, גם הבוקר התחיל אפור, מעונן וקרררררררררררררררר. במרכז המידע ראינו את התחזית והיה כתוב שהיום יהיה שמשי. אם זאת שמש אז מה זה גשם. היה ברור לנו שיש שמש איפה שהוא, אבל עננים אפורים כיסו אותה לגמרי. החלטנו לאמץ גישה חיובית ולהתחיל את היום.

מפארק הקראוונים באו-וואקה (Owaka) נסענו למפלי פורקאונוי (Purakaunui) זו הליכה קצרה בתוך יער יפיפה מלא שרכים מסוגים שונים. כשנחל מפכפך לצידינו וציפורים רבות שרות על ענפי העצים. הגענו למפל נעים ויפה, הצטלמנו והתחלנו את הדרך חזרה למוטור-הום.

רגע נקדיש לאורי, הוא עבר שינוי משמעותי והוא הולך מסלולים בעצמו כל כך יפה, לא מבקש ידיים וממש נעים לשוחח איתו בדרך. מהמפל נסענו לנקודת תצפית מדהימה, שם חנינו לארוחת צהרים חמה. לשמחתנו העננים התפזרו ושמש חמימה יצאה, איזה כיף זה שינה לכולם את מצב הרוח.

המשכנו לאגם קטן של מים מתוקים הנמצא קרוב מאוד לים. אגם ווילקי (Wilkie) נמצא במרחק הליכה קצרה מהחניה. עצים ירוקים עם פריחה אדומה מרהיבה צומחים בקרבתו, השמים הכחולים סוף-סוף משתקפים בו איזה מראה משובב.

נקודת החנייה הבאה הייתה שני חופים, מפרץ פורפויס (Porpoise Bay) ומפרץ קוריו (Curio Bay). מפגש של חוף ים כחול, אדוות גלים צחורה עם סלעים שחורים ומצוקים ירוקים היורדים אליהם. מפרץ פורפויס הוא מפרץ בו ניתן למצוא מאובני עצים בצורות שונות בסלעים השחורים. החוף הזה משמש כביתם של להקת פינגווינים צהובי העין. שני זוגות עמדו במקום שאפשר היה לראותם היטב, במיוחד הזוג הבוגר מבניהם. טיול בחוף הסלעי הזה היה מהנה במיוחד, הילה ואריאל בנו עפיפון קטן מנייר והילדים נהנו להעיף אותו ברוח העזה שנשבה.

אחת התופעות המדהימות שנתקלנו בהם בחופים הסלעיים של ניו-זילנד קיימת גם כאן. אצות עבות בגוונים הנעים בין צהוב-שחור באורך של מטרים משתרעות לאורך הסלעים ונראות כמו מנת פסטה לענקים. או להבדיל, כמו אלפי נחשים המתגודדים יחד. אבל ניו-זילנד היא גן-עדן אמיתי, אין בה נחשים אז כנראה שמדובר בפסטה.

ממפרץ המאובנים המשכנו דרומה לקצה העולם. סלופ פוינט (Slope Point), הנקודה הדרומית ביותר בניו-זילנד ובחלק הזה של חצי הכדור הדרומי. השלט במקום הנמצא על מצוק ציין שהמרחק לקו המשווה הוא כ-5,100 ק"מ בעוד המרחק לקוטב הדרומי הוא כ-4,800 ק"מ בלבד. קו לפי מכשיר הניווט, קו הרוחב הוא 46.3 מעלות דרום על 169 מעלות מזרח. הגענו, צילמנו, צעקנו, חטפנו רוחות עזות והמשכנו למוטור-הום לכיוון נקודת חנייה. מצאנו כזו אחת מקסימה בתוך מגרש דשא ענקי, סמוך לחוף הים ליד אוטארה (Otara). חנינו, התמקמנו, הילדים הלכו לשכשך במים, קצת שיחקנו תופסת ורצנו, עכשיו לומדים קצת חשבון וקצת אנגלית.