ההצהרה שנקום לפני השעה 8 בבוקר הייתה מנותקת מהמציאות. הג'ט-לג עשה את שלו ולקראת השעה 9 בבוקר פתחנו את העיניים. יוסי קם במהירות, קפץ ללובי של מלון סודימה ובקש שיקפיצו אותו למרכז של אפולו בכרייסטצ'רץ'. לא שמהרנו לקחת את המוטור-הום, פשוט היינו בלי גרם אחד של אוכל ויש שלושה גוזלים שעוד מעט יתעוררו ויתבעו את מנת החלבון-שומן-פחמימה של הבוקר.
המלון היה נהדר, נעים, מרווח, מסודר ונקי. בדיוק ההיפך הגמור מהג'יפה שבה ישנו לילה קודם בבריסביין והמחיר כל כך קרוב. בכל אופן, לקח ליוסי כשעתיים להביא את המוטור-הום מאפולו. הפעם רשמנו כל דפיקה ושריטה אפשרית, הבאנו כמה שיותר ציוד בחינם ואפילו לקחנו כמה מוצרי מזון שהדיירים הקודמים השאירו בארגז. אין ספק שמרטין המקסימה מבריסביין דאגה לנו, כי קבלנו מוטור-הום כמעט חדש.
לקראת צהריים רוב הציוד כבר הועמס על המוטור-הום, יצאנו לקנות כרטיס SIM מקומי בשדה התעופה ומשם נסענו ל-pak'n save, רשת הסופרמרקטים הזולה בניו-זילנד. כך יצא שהילדים אכלנו ארוחת בוקר ב-2 בצהריים, כל הכבוד להם לא הייתה אינתיפאדה.
יצרנו קשר עם משפחת אייזנברג, חברים של חברים שלנו שהגיעו לניו-זילנד ל-6 שבועות (כל הכבוד להם), נסענו כ-250 ק"מ דרומה לאורך החוף המזרחי והגענו עד לעיר או-אמארו (Oamaru), הלכנו ישר לצפות בפינגווינים צהובי העין ליד אחד החופים. הציפורים האלה ממש נחמדות ומדדות אל החוף בצורה ילדותית, מעט גמלונית. לאחר נסיעה קצרה החנינו את הרכבים בצידי הדרך. אסתל ארגנה לארוחת ערב אורז ואפונה.
עד כאן, צידי הדרך ליד או-אמארו, האי הדרומי ניו-זילנד.
13 בינואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה