נוסעים לניו...

לפני כמה שנים באה ז'קי, דודה של אסתל להתארח אצלנו בפרדס חנה. יוסי ישב על המחשב בחדר העבודה, קרא על ניו-זילנד, חפש קרוואנים ומקומות מעניינים להיות בהם. ראה תמונות וריר נזל לו מהנופים שהשתקפו מהם.

ז'קי שאלה מתי אתה רוצה לנסוע לשם? והתשובה הייתה בעוד 7 שנים כשאשתחרר מהצבא.

ז'קי אמרה שיוסי משוגע לחפש קרוואנים 7 שנים לפני שנוסעים, אם בכלל ניסע. היא צדקה... אנחנו באמת משוגעים אבל רק קצת.

לפני שנה וחצי בערך לא היה ברור המשך עתידו של יוסי בצה"ל. הוא היה מועמד לתפקיד עוזר הנספח הצבאי בהודו, שיושב בבירה ניו-דלהי. התהליך היה ארוך ונמשך יותר משנה. זה היה נושא השיחה העיקרי במשפחה, אם ניסע, לאן ניסע, מתי ניסע, איך יהיה.

כששאלו אותנו חברים מה קורה אתכם בשנה הבאה התשובה הייתה: בקיץ הבא אנחנו נוסעים לניו... אם יוסי ימשיך בצבא ניסע לניו-דלהי, ואם יפרוש ניסע לניו-זילנד. יוסי יצא לחופשת פרישה ב-1 ביולי 2009, ב-6 ביולי היינו על המטוס.

היום הוא היום ה-190 של הטיול שלנו, חודשיים וקצת בווייטנאם בתאילנד, ארבעה חודשים באוסטרליה, היום בשעה 17:30 נחתנו בניו... עם חיוך אידיוטי על הפנים.

כרונולוגיה – ישנו בבריסביין בגסט האוס מוזנח, מלוכלך שאין בו אוורור, בושה לבעלים הישראלים על מצב המקום ועל הכסף שגבו מאיתנו. אין דבר חלק מהחוויה. המונית הגדולה של yellow cab, הגיעה בדיוק בשעה 7:00. העמסנו את עצמנו ואת הציוד הכבד שלנו, עצרנו במאפייה לקנות קצת מאפים ושוקו לילדים ומשם לשדה התעופה. נפרדנו בחיוך מ-50 דולר כולל טיפ לנהג, נזכרנו בשיר של מאיר אריאל ז"ל ונכנסנו לטרמינל הבינלאומי של בריסביין.

כצפוי, הצ'ק אין באייר ניו-זילנד לא עבר חלק. שינויי חוקים, מטען חורג, העברת ציוד. בסוף ויתרו לנו על משקל היתר, שלחנו לבטן המטוס 115 ק"ג, העמסנו על גופנו עוד 30 ק"ג, לא כולל 11 ק"ג העגלה של אורי – אמא'לה.

הטיסה הייתה מדהימה, יוסי פטפט עם הדיילת ותוך כדי שיחה גילה שהיא מצ'ילה. משפחתה הגיעה לניו-זילנד כפליטים בשנת 1973 עם נפילת משטרו של סלבאדור איינדה (תקראו בוויקיפדיה). ישר השיחה עברה לספרדית והמנטאליות הבריטית הקרירה התחלפה בשיחת חולין קולחת. פתאום קיבלנו אוכל אקסטרה, יין חופשי בכוסות זכוכית ויחס אישי לכל אורך הטיסה.

באופן די מרגש, קיבלנו פתק אישי מהטייס. הוא שמע שאנחנו מתכננים זמן רב את הטיול וכתב לנו על מקומות מומלצים במדינה ואחל לנו שהייה נפלאה. היה יותר מרגש כשלפני הנחיתה, הטייס פנה אישית למשפחת טסטסה בספרדית ואחל לנו טיול מוצלח ואפילו ברך. יותר מאוחר הבנו שמשפחתו באה לניו-זילנד מפרו.

נחתנו, עברנו שוב בידוק בטחוני ביציאה. הצהרנו על מוצרי מזון שיש לנו. רכב מהמלון בא לאסוף אותנו מהשדה והנה אנחנו בחדר 735 של מלון סודימה, אכולים ומקולחים. מחר לוקחים את המוטור-הום מאפולו ויוצאים לראות את ניו...

עד כאן, כרייסטצ'רץ', האי הדרומי ניו-זילנד.

12 בינואר 2010.