היום סיימנו את המסע המופלא שלנו בפיורדלנד, אקורד הסיום היה מושלם!!
לאחר התארגנות זריזה, עזבנו את אגם גון ועלינו צפונה לכיוון מילפורד. ככל שהצפנו, נהיה קר יותר, הפסגות היו גבוהות יותר והשלגים היו מרהיבים וקרובים יותר. כל הלילה ירד גשם שוטף והיה מעונן מאוד, חששנו שלא נוכל ליהנות מהנוף המטריף של האזור. לבסוף הרווחנו ובגדול, העננים התפזרו ומה שנשאר מגשם הלילה היה מפלים שוצפים שהמים מהם צנחו מגובה של מאות מטרים בזרימה ובעיצוב שרק הטבע יכול ליצור.
עצרנו ליד הפסגה הגבוהה ביותר בפיורדלנד, כ-2,700 מטר, הצטלמנו, נגענו בשלג ואז נכנסנו עם המוטור-הום למנהרה באורך של קילומטר וקצת. חצינו את רכס ההרים והגענו בדקה הכמעט 90 לרציף הספינות של מילפורד.
יצאנו לים, ואנחנו שואלים איך אפשר לתאר מצב בו אנחנו באנייה המוקפת מים ירוקים ועמוקים, מפלי מים, פסגות מושלגות כשלפנינו קיר המתנשא לגובה של 1,692 מטר כשעננים קלים עוטפים את פסגתו – פשוט היינו מאושרים מיופיו של הטבע ואולי הפעם נמעיט במילים ונוסיף תמונות (היחס הוא 1:1,000).
הילדים נהנו מפינוקים באנייה ואנחנו נהנינו זה שהם לא הזדקקו לנו רוב הזמן. במסע הקצר למוצא של הפיורד לים טזמן ראינו יערות לוחכי מים, כלבי ים ניו-זילנדים, ציפורים, עיצובי סלע, פסגות בגוונים, גבהים ועיצובים מדהימים. כשעתיים וחצי היינו בים, זה נראה לנו כמו חוויית שיכרון חושים של יום שלם.
מספיק מילים, ומעכשיו תמונות!!!!!!!!
עד כאן, מילפורד סאונד האי הדרומי, ניו-זילנד.
24 בינואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה