המאורים שהגיעו לשני האיים הגדולים האלה קראו לארץ אאו-טא-רואה (Aotearoa) שפירושו ארץ הענן הלבן הארוך. צדקו המאורים, למרות שאנחנו בשיא הקיץ מזג האוויר היום היה מעונן לגמרי. כל הנסיעה הייתה במזג אוויר אפרורי שלוותה ברסיסים ובממטרים של גשם. הקור לא נוראי בכלל, בכל זאת שיא הקיץ הניו-זילנדי ואנחנו נחכה להתבהרות בהמשך.
הגענו לוואיטאקי (Waitaki), ספר המטיילים מתאר שם ציורי סלע מאורים בני מאוד שנים בגוונים של אדום ושחור המתארים צייד של ציפורי מואה (נכחדה) ואת הפלישה האירופאית. הגענו לציורי הקיר והם נראו מעט חיוורים כי סלע הגיר נשחק ולפני שגידרו את המתחם כבר הספיקו לקלקל אותו בגרפיטי.
לא הרחק משם נמצא מרכז העולם הנכחד. גיאולוגים גילו שם מאובנים בסלע, בעיקר של חיות ימיות פרהיסטוריות כמו דולפינים ענקיים ושאר יצורי ים. האיש החביב שעובד במקום נתן לילדים (שלנו ושל איזנברג – מורן, תומר, רוני) כמה גושי אבן פריכים והם הוציאו מהם צדפות וקונכיות, ממש כמו גאולוגים אמיתיים. הילדים נהנו מאוד מתהליך.
בהמשך נסענו לעמק וואיטאקי לאתר גיאולוגי שנקרא סלעי הפילים (Elephant rocks). כל המקום הוא עמק קטן וקמור שיש בו סלעי גיר בצורות שונות ומעניינות שמזכירות חיות. האתר שמש כמחנהו הצבאי של אסלן ושל הנארנים בסרט האריה, המכשפה וארון הבגדים. הילדים התלהבו והסתובבו באתר ללא הפסקה. מדי פעם שחררו צעקה : "למען אסלן". אחרי שחזרנו למוטור-הום חלצנו מהם את הנעליים והגרביים שהיו ספוגי מים וייבשנו אותם בעזרת אוויר חם על הדש-בורד של המוטור-הום.
גם לוגיסטיקה צריך במסע הזה, עצרנו למלא דלק ולקנות כמה דברים מהסופר במיוחד קורנפלקס שלהילה כל כך התחשק.
הנקודה הבאה הייתה מו-אראקי (Moeraki), מפרצון נחמד שכמה סירות דייג עוגנות במימיו שכל כך אופייני לאי הדרומי. מדרונות ירוקים שלא נגמרים ורועות בהן כבשים (13 מיליון בערך), פרות, לאמות, סוסים וארנבות.
אתר נחמד לאורך חוף הים הסמוך נקרא הבולדרים ובשפה המאורית טה-קאיהינאקי te-kaihinaki הסלעים העתיקים. אלה סלעים שנראים בזלתיים ומוטלים להם באופן מוזר על החוף. צורתם כדורית כמעט לגמרי. הילדים והמבוגרים קפצו על הסלעים והצטלמו בכל מיני זוויות נחמדות. בזמן שמשפחת אייזנברג הלכה לבית הקפה הסמוך, אנחנו נשארנו בחניון והבנות למדו חשבון ואנגלית.
האתר האחרון ליום הזה היה מושבה של פינגווינים כחולים וצהובי עין וכן כלבי-ים. המושבה נמצאת בסמוך למגדלור שלידו אתר הנצחה למתיישבים הלבנים הראשונים. האור המאוחר מתעתע בכולנו. חשבנו שהשעה היא 7 בערב וכבר היה קרוב ל-10 בלילה, הילדים טרם אכלו ארוחת ערב. עובדת סוציאלית דחוף.
לאחר התברברות קצרה בכביש נסענו למקום מנוחה ליד פלמרסטונס, הילדים אכלו ארוחת ערב ונגמר היום. לא יאומן אבל שברירי אור היו בשמים עד השעה 11 בערך.
עד כאן, פלמרסטונס, האי הדרומי ניו-זילנד.
14 בינואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה