העדשה

מונולוג מאת הבעל של אשתו

אשתי שתחיה אוהבת לצלם. למה? ככה!! כל אחד אוהב משהו, נדלק על משהו ובגלל זה העולם שונה ומגוון. אז לפני שנתיים בערך הלכה לחברת "טבע הדברים" בהרצליה ונרשמה לקורס צילום בסיסי.

קנתה מצלמה דיגיטלית אחוש שרמוטה, כזו שחורה עבה של קנון עם עדשה בעובי 2 צול לפחות, אחרי שנה קנתה עוד מצלמה של קנון, הפעם קטנה יותר כמו קופסת סיגריות "רויאל", קנט, וכו' אבל מה גם משוכללת. אחלה זום אחלה מפתח, אחלה הכול. בקיצור – מצלמה בונבוניירה כפרה עליה.

אבל מה, אבל מי, כל הזמן דיברה על עוד עדשה, כזו שמציצים ממנה למיותר רחוק ורואים גם יותר ברור. אבל לא קנתה. למה לא קנתה? לא יודע ואם הייתי יודע הייתי מחליף את פרויד, יונג ושאר מומחים בתחום הנפש, אני הסתפקתי בשוקולד.

בזמן שדיברה על העדשה נכנסה לאתרי אינטרנט, בררה מחירים, שאלה התייעצה, בדקה, וגם קיבלה דוקטורט מפרופסור עדשוביץ על מחקר חלוצי בתחום.

היינו בתאילנד – נכנסנו לחנויות של עדשות אבל לא קנינו.

היינו בסייגון ובהאנוי – נכנסנו לחנויות קטנות שלמוכרים בהם היו עיניים קטנות. יצאנו עם עיניים קטנות אבל בלי עדשה (לא גדולה ולא קטנה)

אחר כך נסענו להונג-קונג. הסתכלנו בשדה תעופה על עדשות. היו שם יאמבה, המון, טונה עדשות ולא קנינו.

בסוף הגענו לאדלייד, נכנסה לאינטרנט ומצאה עדשה בבריסביין. רצתה אותה אבל לא קנתה. למה לא קנתה, לא יודע!! למה שלא הסכימו לקבל כרטיס אשראי בינלאומי.

טלפנו אליהם מאמצע המדבר, איפה שהקנגורו בקושי מגיעים. אמרו בחנות, יש העדשה, תבואו.

בסוף נובמבר היינו בחנות, ראתה העדשה, בדקה, מששה, מזמזה, נהנתה אבל לא קנתה. למה לא קנתה? למה אמרו לה בחנות אם תקני חודש לפני את טסה לניו-זילנד תקבלי בשדה תעופה החזר מע"מ – השתכנעה לא קנתה.

בסוף דצמבר לפני באנו בבריסביין עוד הפעם, טלפנה בחנות ושאלה אם יש עדשה, אמרו יש תבואי, אבל תדעי שזה לא עדשה מושלמת ויש תלונות.

קצת דאגה קצת חשבה, שלחה מייל למורה שלה לצילום. מאוד נחמד המורה לצילום, ענה לה ארוך ובסבלנות, אפילו יותר נחמד מאני. אמר לה המורה זו עדשה כדאי שיש אותה בתיק. תקני.

באנו בחנות לקנות העדשה. לא קנינו!!!!!!!! סאאאאאאממממקקקק. למה לא קנינו? למה מחיר עלה, שנה חדשה. התעצבנה, התעצבנו, הלכנו.

אחרי זה אני לחשוב עם עצמי. היא שבוע הבא בת 40. הביאה לי שלושה ילדים יהיו בריאים, נתנה להם חלב, ניקתה להם התחת מתי אני ללכת בעבודה. בטיול נחמד לי איתה, היא לבשל אוכל טוב, ללמד ילדים חשבון, לנקות מוטור-הום מתי מלוכלך.

ואני כבר יותר מנוסה מקארל יונג וזיגמונט פרויד. למה מתי הם כתבו ספרים על פסיכו-אנליזה אני כבר חצי שנה בתוך קופסה עם כולם כבר כותב ספר על פסיכו-קריזה.

אמרתי לילדים: אתם להישאר פה רואים טלוויזיה, משחקים יפה אוכלים מה אתם רוצים, אני לוקח אמא שלכם בחנות עדשות.

נכנסנו בחנות פעם שנייה היום. אני להוציא כסף מארנק, נותן לגברת מאחורי שולחן. גברת נותן עדשה, פילטר UV, קבלה, אחריות – ברוך השם.

אנחנו לחזור ברגל מחנות עדשות לאיפה פארק קרוואנים, שם אוטו שלנו עומד.

בדרך מדבר עם אישה של אני, מסתכל על פרצוף שלה רואה צבע היה קודם אדום עכשיו ורוד-לבן. פה סגור מכווץ קודם, עכשיו פתוח צוחק שיניים יפות.

ככה אני לישון בשקט בלילה. מה אני צריך בעיות בשביל צינור 3 צול עם זכוכיות בפנים.

יומולדת 40 שמח אסתל. הקורס הבא שאני רושם אותך אליו הוא לא קורס צילום מתקדם אלא קורס בתהליך קבלת החלטות.

עד כאן, Big-4 Treasure Island, gold coast QLD

8 בינואר 2010.