רק אתמול נולדה וכבר בת 9. אריאל המקסימה, המדהימה, הנבונה, היפה והכי אהובה בעולם, חוגגת היום תשעה אביבים, או חורפים. היא אמנם נולדה בדצמבר, אך זוכה לחגוג את יום ההולדת שלה בשיא הקיץ באוסטרליה.
החגיגות התחילו את היום בבוקר כשאריאל דברה עם דודה חנה מת"א ועם דודה אלזה מצרעה ועם המשפחות שלהן. בהמשך היום התקשרו סבתא קלרט, סבתא רחל ודודה רונית. גם משפחתה של ג'ודי נתנה לה מתנה יפה. עוד הפתעה נעימה הייתה מתנת יום הולדת שאריאל קבלה משירה וליאור מאייר, חברים שלה מבית ספר "קשת" שגרים בזיכרון יעקב. ומכתב שהיא קיבלה מירדן גושן ונועם. אמא ואבא נתנו 100 דולר אוסטרלי, כי מסיבת הפתעה אי אפשר לארגן וגם לחברים קצת קשה להגיע. אריאל החליטה בחוכמתה העסקית לשמור אותם לחודש מאי ולהמיר אותם לבהטים תאילנדים, שם כוח הקניה גדול יותר.
נהגנו הרבה היום ושרנו שירי יום הולדת, היא בקשה שיר מהסרט הסיפור שלא נגמר. לאחריו אבא שר לה Oh, it's such a perfect day, I want to spend it with you, such a perfect day, you just keep me hanging on..
בסוף היום הגענו לקאן ריבר (Cann River) במזרח ויקטוריה ואכלנו במסעדה במלון של פעם. האוכל היה מצוין, האווירה הייתה מדהימה. מזל טוב יקרה שלנו, עוד הרבה שנים טובות ומאושרות.
ועכשיו לכרונולוגיה היבשה (אולי לא כל כך יבשה).
בשעת הצהריים יצאנו לדרכנו מהבית של ג'ים וגו'די. היה לנו אירוח נפלא והפרידה הייתה מרגשת. 25 שנה אסתל לא ראתה את ג'ודי, מי יודע מתע תהיה הפעם הבאה. אך באופן מפתיע דווקא יא-יא (סבתא ביוונית) אנסטסיה, אמא של ג'ים הצליחה להרעיד את מיתרי הרגשות שלנו ולגרום לנו לרצות להישאר עוד קצת – נופפנו לשלום ונסענו לדרכנו.
קרוב ל-500 ק"מ נסענו היום כשהכיוון הכללי הוא מזרח ויקטוריה במקביל לקו החוף. עברנו דרך הסנואי'ז, שהם בעצם האלפים האוסטרלים. בחורף מושלג פה, אנחנו נהנינו מיערות עד וצמחיה סבוכה וירוקה מלאה שרכים.
מדי פעם עצרנו לאכול, מדי פעם עצרנו לתדלק ומדי פעם עצרנו כי התחשק לנו. באחת מתחנות הדלק איזה אידיוט עם רכב גבוה כסח את גג התחנה ועשה קצת שמח – לא נעים, טוב שלא אנחנו. הדרך הייתה פתלתלה מאוד אך יפה ונעימה. כרגע אנחנו בנקודת מנוחה לאורך הכביש הראשי. הבטן מרוצה ורגועה מארוחת הערב. אורי רואה את הסרט מאריפוסה בפעם ה-9,000. הילה רואה איתו ואריאל מתאמנת בקריאה באנגלית, אסתל עוזרת לה ואבא כרגיל כותב בלוג ומשחרר את עצמות הגב התחתון שהתאבנו על מושב הנהג קרוב ל-7 שעות היום.
עד כאן נקודה 7 קאן ריבר, ויקטוריה.
30 בדצמבר 2009.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה