טרק קצר ומנוחה

הצצנו מחלון המוטור-הום בשעת בוקר מאוחרת לפסגת ההר הנפלא כשאנחנו חונים למרגלותיו. שמחנו שהגענו לכאן אתמול, כי היום הפסגה הייתה מכוסה עננים, יפה אבל פחות. המאורים, אגב, קוראים להר קוק : "זה שמחורר את העננים". לנו זה נשמע הרבה יותר נחמד.

התארגנות קצרה ונסיעה של 20 דקות לצד השני של הרכס והפעם להר טזמן המדהים ולקרחון שלמרגלותיו. הלכנו לראות את האגם הכחול שבדרך לתצפית על הקרחון בדרך התנהלה שיחה בין אורי לאסתל.

אורי:"אמא לאן אנחנו הולכים?"

אמא:"אנחנו הולכים לאגם הכחול"

אורי:"אמא בואי מהר "

אמא:" למה צריך ללכת מהר?"

אורי:"כי האגם ילך"

אמא:"לאן אתה חושב שהאגם ילך?"

אורי:"למפל שלו!!!!!!!!!!"

הגענו לאגם.

אורי:"אמא האגם לא כחול הוא ירוק ואדום, למה אמרו שהוא כחול."

אמא:"נכון מי-אמור הוא באמת לא כחול המים נראים ירוקים והאצות שגדלות בו אדומות."

אורי:"אז צריך לקרוא לו האגם הירוק והאדום"

Veni, Vidi, Vici, אבל ממש קצר. הילדים היו עייפים וכאבו להם הרגליים אז ויתרנו.

נסענו לאגם טקאפו, בדרך חלפנו על אגם פוקאקי, שניהם צבועים בטורקיז מדהים והתמונה כמו מחלום או הזיה של מישהו שלוקח ספידים בכמות מוגברת. נפלאה הייתה ההשתקפות של רכס קוק על המים הירוקים. צלמנו הרבה, עברנו שוב את מעבר ההרים לינדיס המרשים והפתלתל והגענו לוואנאקה.

אין איפה לשים ת'אוטו בוואנאקה, נכנסנו לפארק קרוואנים Top-10. לידינו חונים עוד שלושה קרוואנים של משפחות ישראליות, התיידדנו עם אחת מהן ומחר אנחנו יוצאים לטרק רוב רוי (rob roy), על שם הסקוטי המפורסם שגם עשו עליו סרט.

הילדים קבלו מתוק, בריכה, טרמפולינה, שניצלים וחברים חדשים – הלכו לישון מבסוטים. ההורים ישבו לשיחת מבוגרים עם מאיה ואורן מצור משה שיצאו לחופשה של חמישה שבועות באי הדרומי של ניו-זילנד וגם הם הלכו לישון מבסוטים.

עד כאן, וואנאקה האי הדרומי, ניו-זילנד.

27 בינואר 2010.