מה שמקשה עלינו לכתוב על הנופים המדהימים של ניו-זילנד, היא העובדה הפשוטה שקשה לנו מאוד לראות אותם. למרות שאנחנו בעיצומו של הקיץ, הוא לא ממש הגיע לכאן. יורד לא מעט גשם ובעיקר יש עננות כבדה, השמים אפורים ובקושי רואים את הפסגות הקרובות. רוב התמונות במצלמות אפורות ויש המון אובך כמעט בכל מקום.
בכל אופן, היום נפרדנו מאזור דניידין. התחלנו את הבוקר (אחרי שכולם אכלו כמובן) בביקור במוזיאון אוטאגו. בכניסה למוזיאון שתי צלחות ענקיות שעומדות זו מול זו. הילדים עמדו כל אחד ליד צלחת כזו, דיברו בלחש ושמעו את עצמם בכל רם. טכניקה פשוטה וידועה של מוקד-החזר התקפה לאור, רדיו וגם לגלי הקול – אך בשבילם זה קסם.
המוזיאון היה מעניין מאוד, את המבוגרים עניינה בעיקר ההיסטוריה הפולינזית, שהמאורים מהווים חלק מהעמים הפזורים לכל אורך האיים הקטנים שבאוקיינוס השקט. מחופי דרום אמריקה, דרך האוויי ועד לניו-זילנד הרחוקה. היו שם כל מיני מוצגים מעניינים כמו סירת קרב מאורית, פסלים, תלבושות וגם סממנים אתניים המאפיינים את פולינזיה.
ראינו גם פסל ענקי של מואה, ציפור ענק שחיה בניו-זילנד ונכחדה זה מכבר. המון מינים של חיות בר,שלדים של ציפורים ופוחלצים של חיות וציפורים האופיניות לאזור. הי גם חדר מלא סירות ואוניות . הי כיף לכולם ובמיוחד לילדים. יישרנו קו בקטע הלוגיסטי וזה אומר כביסה ומיבש, מילוי המקרר, מילוי מים במיכלים, בטריות טעונות ויוצאים לדרך. בסמוך ללונדרו-מט הבחנו בבית מקסים שהגינה שלו מלאה בוורדים. בעלת הבית הסכימה שנקטוף שני וורדים, לא הפסקנו להסניף אותם.
אחר הצהריים עזבנו את מחוז דניידין וירדנו דרומה לקטלינז (Catlins), האזור הדרומי-מזרחי של האי הדרומי, בקיצור קצה העולם התרבותי, למעט דרום צ'ילה ודרום ארגנטינה, אבל זה בצד השני של הפאסיפי. חצינו את קו הרוחב 46 מעלות דרום והגענו לקאקה פוינט, כמו שאמרנו הים סוער, מעונן וקשה לראות או ליהנות מסיבוב קצר על החוף, בקיצור היה קאקה בפוינט קאקה.
המשכנו עוד 10 ק"מ דרומה לנגט-פוינט (Nugget Point), למרות מזג האוויר החורפי היה מדהים, אפילו שנסענו בדרך לא סלולה. צעדנו כ-900 מטר לכיוון מגדלור לאורך מצוק תלול ללא מעקה ברובה של הדרך. הילדים התנהגו באחריות ולמופת. הנוף המשקיף מהמגדלור היה מרהיב. כמה עשרות רבות של מטרים מתחתינו הזדקרו סלעים מהים שאצות ארוכות הקיפו והקנו לסלעים מראה של נשים עם חצאיות. בין הסלעים שכשכו כלבי ים ובעיקר ציפורים. המצוקים היו מטמטמים וגזעי העצים היו ממש מעוותים, רמז עבה לרוחות החזקות באזור.
חזרנו מהר לרכב שלנו, הקור חדר לגוף של אריאל והיא גילתה סימני רעב ועייפות. לאחר התברברות קצרה מצאנו פארק קרוואנים, הראשון אליו נכנסנו בניו-זילנד, בזמן שאסתל הכינה מאפינס גזר, יוסי טיגן שניצלים. לאחר ארוחת הערב תפרנו את דגלי אוסטרליה וניו-זילנד לתרמיל הירוק.
בהמשך הערב השכבנו את הילדים לישון מוקדם באופן יחסי כשבטנם מלאה וגופם מחומם, שלא ישלחו לנו עובדת סוציאלית עד לפה. בכל אופן,אם היא תרצה בכל זאת להגיע אנחנו באו-וואקה (Owaka), שזה משהו כמו סוף העולם שמאלה, 20 מטר מחוף הים.
עד כאן, או-וואקה, האי-הדרומי ניו-זילנד. 18 בינואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה