אחרי מזג אוויר סוער במיוחד בקרוואן שלנו והפעם בפנים ולא בחוץ, קמנו בשעה ממש מאוחרת, מעט אחרי השעה 9 בבוקר. ככה זה כשנמצאים במדינה שהשמש שוקעת בה בסביבות 10 בלילה והאור האחרון הוא בסביבות 11 בלילה. בכל אופן כולם ישרו קו עם ההיגיינה והתקלחו להם. יוסי הכין פנקייקים בכמות גדולה, גם ילדי משפחת אייזנברג הצטרפו לארוחת הבוקר. בזמן שהתארגנו, האייזנברגים המשיכו בנסיעתם דרומה. אנחנו החלטנו שטרם מיצינו את האזור, ומכיוון שזמננו בידינו החלטנו לספוג את אווירת העיר דניידין כמו שצריך, איזה יום נהדר עבר עלינו, למרות מזג האוויר קריר ומעונן לסירוגים, כ-15 מעלות בשיא הקיץ הניו-זילנדי.
נסענו לאורך קו החוף היפיפה של חצי האי אוטאגו והגענו למבואות דניידין, הדבר הראשון שעשינו היה למלא את מיכלי המים ואת מיכל הדלק. החנינו את המוטור-הום ברחוב צדדי והתחלנו לטייל בעיר. העיר מדהימה, יש בה מבנים ויקטוריאנים מדהימים שהשתמרו מאז יישובה של ניו-זילנד על ידי האירופאים במאה ה-19. רובם שופצו ברבות השנים והם משתלבים באופן מרתק ויפה עם בנייה מודרנית. ראינו את בניין בית המשפט ולא הרחק ממנו את בית הכלא, כאלה שהיו בעבר מרכזי סחר ומרכזים פיננסיים, ביקרנו בכנסייה הסקוטית הראשונה באוטאגו שנמצאת על גבעה בלב העיר. היא בנויה בסגנון ניאו-גותי מרשים במיוחד כשהאבן האפורה משתלבת היטב בנוף כשהעיר במצב רוח סגרירי. פנים הכנסייה מרשים לא פחות, עיצובי עץ וויטראז'ים שמקנים חמימות לחלק הפנימי.
מקום מרשים נוסף היה מוזיאון ההתיישבות של אוטאגו. הוא מתאר את ימיה הראשונים של דניידין, יש בו הרבה תמונות בשחור לבן ואף אולם שלם שיש בו המון פורטרטים של ראשוני המתיישבים הלבנים, ראינו גם אגף שלם שהוקדש לבונים החופשיים. המון סוגים של כלי רכב ממונעים ולא ממונעים שהשתמשו בהם לאורך ההיסטוריה ואפילו רכב שחור של פעם שאליו מחובר קרוואן משנת 1949. הבנות רכבו על אופניים של פעם, כאלה שהגלגל הקדמי גבוה משתיהן, גם אורי נרתם למשימת הרכיבה. בהמשך אריאל קבלה אתגר בלשי ופתרה לא פחות מ-11 חידות שמשולבות בהן כתב סתרים עם רמזים של מוצגים במוזיאון. התרשמנו גם מהפרק המאורי של המקום אך בעיקר מההווי ומהחיים בדניידין לאורך 130 השנים האחרונות.
לאחר המוזיאון המשכנו לכיוון תחנת הרכבת ההיסטורית של דניידין – מדהימה, מדהימה!!! התחנה בת מאה שנים ויותר יש בה שתי קומות וכולה פסיפסים עם ציורים וסמלים של רשות הרכבות הניו-זילנדית. למעלה יש ויטראז'ים שמצוירים בהם קטרים. הקופות בעיצוב היסטורי עשויות משיש. בקומה השנייה יש מוזיאון אומנותי והיכל התהילה לספורט הניו-זילנדי. למרות ההיסטוריה והעיצוב הממש עתיק, התחנה עדיין פעילה ונוסעות בה רכבות מודרניות וגם רכבות עתיקות שנוסעות במסלולי תיירים לאורך ההרים בסביבה.
התחנה האחרונה להיום הייתה רחוב בולדווין (Baldwin), רחוב שרשום בספר השיאים של גינס כרחוב המשופע בעולם. החנינו את המוטור-הום בכניסה לרחוב. יוסי ואריאל טפסו במעלה הרחוב ולאחר צעידה של 400 מטר הם מצאו את עצמם בגובה של 105 מטר (יחס השיפוע 1:1.266) מהכניסה לרחוב. דניידין השתקפה מלמעלה כעיר מרהיבה שמצד אחד היא אסתטית, אורבאנית ומתוכננת. ומצד שני יש בה את הנופים הפראיים בעולם ושלל חיות שהטבע יצר הייחודיות רק לאזור הזה.
חזרנו לנקודת השינה שבסמוך לגן המשחקים. עוד דבר חשוב, הספקנו לרכוש היום ממיר חשמלי שממיר את מתח 12 וולט של המוטור-הום ל-220 וולט 50 הרץ וכך אין לנו תלות חיצונית בכל הקשור לטעינת המחשב, מכשירי הטלפון הניידים וסוללות המצלמות – תחי העצמאות!!!!!
עד כאן, חצי האי אוטאגו, האי הדרומי ניו-זילנד. 17 בינואר 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה