יום שבת, 30 בינואר 2010

קרחון פראנץ יוזף


קמנו די מאוחר הבוקר למזג אוויר שמשי ומפנק. התארגנו לאיטנו ונסענו לכיוון קרחון פראנץ יוזף. כמובן שבדרך נפטרנו מכל השפכים הלא רצויים ומלאנו מים למיכלים. לאחר מכן נסענו לחניון הסמוך לקרחון פראנץ יוזף.

הלכנו ברגל במקום בו הקרחון היה לפני כמה מאות שנים. מדהים ומפחיד קצב הנסיגה שלו. הדרך יפה יש בה מפלים לרוב ועצי ראטא, אלה עם הפריחה האדומה היפיפייה. הגענו ממש קרוב לקרחון, צלמנו מכל זווית אפשרית. ראינו גם כמה קבוצות של מטיילים המטפסים עליו עם מדריך שחצב מדרגות לאורך הקרחון, חבר עליו לקירות ואפשר טיפוס יחסית נוח.

אריאל והילה הלכו יחד ושוחחו היה להן כיף, בדרך היה מפל ונחל עם מים קרים והן מלאו בלון במים קרים. אורי ואמא הלכו ודיברו וכשהגיעו לנחל הם בדקו מה צף ומה שוקע. המים היו נעימים ורעננו אותנו לקראת המשך ההליכה. אנשים רבים בדרך אמרו לאורי כמה יפה הוא הולך ואיזה גיבור הוא שהוא הולך מסלול כל כך ארוך.

היינו כמה דקות וחזרנו למוטור-הום שלנו. אנחנו בדרך לאינטרנט הזול והמהיר כדי לפרסם בלוגים, להכין ארוחת צהריים ולהצפין העיר הקטנה הוקיטיקה (Hokitika).

עד כאן, קרחון פראנץ יוזף, האי הדרומי ניו-זילנד. 31 בינואר 2010.

אורי בן 3


גם הבוקר כמו בכל בוקר כולנו התעוררנו לפני אורי, זה נתן לנו זמן לנפח בלונים אדומים ולתלות אותם. לעטוף את המתנות ולקשט את המוטור-הום לכבוד יום ההולדת השלישי של אורי. יוסי הכין פנקייקים, ערכנו את השולחן והערנו את ילד יום ההולדת.

אורי מאוד התרגש מהבלונים הקישוטים וכמובן המתנות והרגיש שהיום הוא יום מיוחד.

אהוב שלנו, אתה בן שלוש וכבר היית בהולנד, תאילנד, ווייטנאם, אוסטרליה, ניו-זילנד ועוד היד נטויה. הספק לא רע לגילך הרך. אנחנו יודעים שחלק גדול מהטיול לא תזכור אבל לכל המקומות שתרצה תוכל עוד לחזור. אנחנו מקווים שהחוויה של טיול משפחתי לכמעט שנה שלמה עושה לך טוב. גדלת להיות ילד מדהים שכיף ממש להיות איתו ולשוחח איתו. כמה אנחנו אוהבים אותך, שיהיה לך מזל טוב, שתהייה מאושר, שמח ומוקף באהבה תמיד.

אוהבים אריאל, הילה אבא ואימא.

אז לכבוד יום ההולדת המשפחה המופרעת החליטה לקחת את הילד לטיול בקרחון. לאחר החגיגה נסענו כולנו כ-40 ק"מ צפונה והגענו לחניון של קרחון פוקס.

לפני תיאורי הקרחון נדבר על הפריחה האדומה של העצים שצובעת את ההרים באדום עמוק ומקסים. המון מפלי מים, פסגות מושלגות – בקיצור גן-עדן. בהתחלה יוסי צעד לבדו לקרחון, אחרי שעה הוא חזר מוקסם. כשהבנות סיימו ללמוד הלכנו כל המשפחה בתוואי הנהר בצבע טורקיז עד לנקודת התצפית. כזו כמות קרח אדירה לא ראינו בחיינו הכל בצבעי כחול בהיר-לבן וגם קצת אפור של סלעים. לקרחון צורות שונות, מנהרות ומצוקים אדירים. הוא נמשך במעלה ההר לגובה של מאות מטרים ומתחתיו זורם נהר. הלכנו, חזרנו, הצטלמנו ומאוד נהנינו.

חזרנו לישוב הקטן על שם קרחון פוקס, קבלנו טלפון נפלא מסבתא רחל שברכה את אורי ואת כל המשפחה, היה כל כך מרגש לדבר איתה. לפני כן התקשרה דודה חנה מגואטמאלה ולאחר מכן התקשרו סבתא קלרט ודודה אלזה – כמה נפלא כמה מחמם את הלב.

הצפנו מעט לכיוון קרחון פראנץ יוזף, מצאנו אינטרנט מהיר וזול, נס בניו-זילנד הרחוקה והמנותקת תרתי משמע. פרסמנו בלוגים, קראנו מיילים, העלינו תמונות מהמחשב לאינטרנט ויישרנו קו במובן הדיגיטלי.

במקביל הכנו מאפיני שוקולד וכשהגענו לנקודת השינה הדלקנו לאורי נר עם המספר 3 הסברנו מזה זה אומר לבקש משאלה. אורי ביקש וכיבה את הנר העפנו קונפטי, אכלנו עוגה ובכך סיימנו את חגיגות יום ההולדת.

לקראת 9 בערב (השמש עוד זורחת) יצאנו לנקודת השינה שנמצאת כ-10 ק"מ מצפון לקרחון. מחר נחזור אליו לביקור ובזה יסתיים אינשאללה החלק הדרומי של האי הדרומי כמתוכנן.

עד כאן, אגם מאפוריקה ליד קרחון פראנץ יוזף, האי הדרומי ניו-זילנד.

30 בינואר 2010.

יום שישי, 29 בינואר 2010

הדרך לקרחונים


הבוקר התחיל לאיטו, הילה הכינה לנו ארוחת בוקר של חביתות. ארגנו את המוטור-הום ויצאנו לעיר לבלות לצד אגם וואנאקה, יוסי צילם והילדים שיחקו על גדות האגם ושכשכו קצת במים. כדי לחסוך בזמן אסתל הלכה לעשות קניות.

לאחר ארוחה קלה יצאנו לכיוון מערב כשהיעד הוא הקרחונים פוקס (Fox) ופראנץ יוזף (Franz Yosef) הדרך חלפה ליד אגם האוואה וחלקו הצפוני של אגם וואנאקה. אין מילים, כחול עמוק, הרים משתקפים – הנה התמונות.

הדרך מערבה חולפת במעבר הרים גבוה כשיעד הביניים היא העיירה האסט (Haast), הנמצאת על החוף המערבי. הגענו, תדלקנו, נכנסנו לאינפורמיישן, לקחנו מפות של אתרי קמפינג והחלטנו להצפין עוד קצת עד לאגם פארינגה השקט והחבוי.

כולם שמחו שהנסיעה הסתיימה והתפנו לענייניהם האישיים, אסתל דאגה לאוכל, הבנות למדו מעט, אורי שחרר אנרגיה בריצה על הדשא, ואז ניגש לאסתל ואמר

אורי:"אמא תראי הוא בן חמש וכבר מותר לו מסטיק".

אמא:"מי בן חמש?"

אורי:" הוא הצל שלי!!!!"

מחר בבוקר ניסע לפוקס.

עד כאן, אגם פארינגה האי הדרומי, ניו-זילנד.

29 בינואר 2010.

וואנאקה


היום הזה תוכנן להיות יום מנוחה. כל מה שרצינו לעשות זה לרבוץ בפארק הקרוואנים ולא לעשות כלום. בפועל עשינו גם עשינו. קבענו לנסוע עם מאיה ואורן למסלול רוב רוי אך שמענו מהחבר'ה הישראלים האחרים שבפארק שהדרך קשה מאוד למעבר קראוונים אז שיניו תוכניות.

התארגנות בוקר מהירה ונסיעה קצרה לכיוון מאונט איירון (Mt. Iron). הר יפה בגובה 500 ומשהו מטר מעל פני הים שמשקיף על העיירה וואנאקה ועל שני האגמים הסמוכים עליה, אגם וואנאקה ואגם הוואה (Hawea). עלינו, צלמנו, ירדנו לקח שעה וחצי.

לא יאומן כמה אגמים יש כאן בניו זילנד כל אחד יותר יפה ויותר כחול מהשני כמה מים יש להם שיהיו בריאים. הלוואי שהיה לנו טיפה מהמים שיש להם.

המשכנו משם לעולם הפאזלים הסמוך. הצטלמנו ליד המגדל הנטוי שהשעון בו הולך אחורה מאז שנת 2000. נכנסנו למבוך במטרה להגיע לארבעת המגדלים וויתרנו באמצע. נכנסנו לאחר מכן לחדר האשליות. היה נחמד מאוד והילדים נהנו מכל הטריקים של תמונות תלת-מימד, חדר נטוי, ודמויות מפרסמות שמסתכלות עליך לא משנה היכן אתה עומד. את שאר אחר הצהרים העברנו ברוגע בפארק הקרוואנים. הילדים שיחקו, אכלו, נחו בין לבין ולמדו חשבון ואנגלית.

קצר, פשוט, מלאנו מצברים. מחר ממשיכים לחוף המערבי.

עד כאן, וואנאקה האי הדרומי, ניו-זילנד.

28 בינואר 2010.