1 במאי – טוב, השפעונת של הילה מקטע הבלוג הקודם היא בכלל לא שפעונת. אחרי שסיימנו את יום אתמול בחדר, הלך מצבה והחמיר. כל הגוף מאוד כאב לה וגם עלה לה החום. אמא ואבא עשו תורנות וגם טירונות ליד המיטה שלה. C'est la vie וזה חלק מהחוויה בטיול ארוך ומתמשך. אולי הקטע הקשה ביותר בטיול משפחתי להורים הוא העובדה שמי מהילדים שלהם לא מרגיש טוב או חולה. תודה לאל שעד כה הרב המכריע של הזמן היה בסדר.
בכל אופן, כשקמנו בבוקר ראינו שמצבה של הילה החמיר, לא לקחנו שום סיכון ואסתל נסעה איתה לבית החולים המערבי של בייג'ינג, כזה שדובר אנגלית. הן חזרו תוך שעה ומשהו כשהאבחון היה "מחלת הפה והגפיים". חזרו עם תרופות. הילה ציינה לחיוב את העובדה שהצוות הרפואי היה כולו נשים והאווירה במקום הייתה נעימה.
במצב נורמאלי ועם הורים נורמאליים הילדה הייתה נשארת כמה ימים בבית למנוחה, מישהו מההורים היה לוקח חופשה מהעבודה, הילדה הייתה נדבקת לשלט מול הטלוויזיה ולדברים שהיא אוהבת לאכול ותוך מספר ימים הכל היה חולף לו.
אלא שהמצב לא נורמאלי וההורים לא עובדים כרגע (זמני לחלוטין) ובמקום לנוח יש רכבת בשעה 21:46 מבייג'ינג לשאנגחאי וצריך לסחוב את כולם, כולל ציוד רב ובעיקר ילדה שקשה לה לזוז. חושבים שטיול ארוך הוא רק נפלא ומדהים? ממש לא, טיול ארוך הוא עסקת חבילה שיש בו מהכול, מי שלא מתאים לו שייסע לשבוע למילאנו ולדולומיטים ויחזור לשגרה הרגילה.
את היום לפני הרכבת העברנו בשקט ככל הניתן, יוסי העלה את הילה על הגב במדרגות, העביר אותה חדר לאחר הצ'ק אאוט שעשינו מהחדר הגדול לחדר הקטן, הרי אי אפשר להשאיר ילדה חולה בלובי מ-12:00 ועד 19:30. אסתל העבירה תמונות של הפריחה לארץ לרעות וישי וגם דברה עם לילך ההומאופטית והילדה התחילה לקבל remedy שממש עזר לה.
חוץ מזה דאגנו לכולם, בין אם למקלחות, אוכל וכמובן העסקה בידורית. אנחנו גאים באורי ואריאל שהתנהגו למופת כבוגרים אמיתיים והקלו על המאמץ המשפחתי.
נפרדנו מבנות הגסט-האוס בבייג'ינג בחיוכים ובהערכה, הן עשו בשבילנו המון והקלו בעיקר על צרכי תקשורת ותחבורה ושאר דברים שמשפחה צריכה בארץ זרה כמו סין.
לקראת ערב אריאל ויוסי יצאו לסופרמרקט ולדוכני הרחוב להצטייד לקראת ארוחת הערב שתעבור בדרך לרכבת ובתוכה – קנייה רגילה של פירות, שתייה וחטיפים במיוחד ג'לי פירות שאורי ממש אוהב.
קצת אחרי 19:30 הגיעו שתי מוניות לפתח הגסט-האוס, העמסנו את הכבודה ואת הילדים, את הילה הכנסנו פנימה בזהירות ובסבלנות ונסענו לתחנת הרכבת בייג'ינג דרום.
התחנה עצמה היא הלם מוחלט, היא נראית יותר טוב מכל טרמינל מטוסים שראינו בחיינו. אמרו לנו שמדובר במבנה חדש יחסית, אך אי אפשר להתעלם מהקונסטרוקציה המתכתית הגבוהה והמרשימה, הלוחות הדיגיטליים הענקיים, דיילתו הקרקע שלבושות כמו דוגמניות ובשיא אופנה. אולם המתנה מרשים עם כורסאות סלוניות, שיש לכל אורך הרצפה – מדהים אין על הסינים האלה. אימפריה (פעם עשירית בבלוג).
ארגנו מראש פתק בסינית שכתוב בו "יש לנו הרבה ציוד וילדה חולה אנחנו צריכים מעלית". בסוף העזרה באה מעובד רכבת בכיר שאסתל מצאה, ירדנו לפתח הרכבת והתמקמנו די בקלות בקרון שלנו, יש לנו תא משלנו עם ארבע מיטות, אחת תחתונה להילה הכאובה והעייפה והשאר לנו ולציוד. רכבת מספר D-305 יצאה בשעה 21:46 מהתחנה. זו רכבת חדישה שיודעת ל"טוס" במהירות של 200 קמ"ש ויותר. הנסיעה הייתה בתנאים נוחים ונעימים. היחידה שישנה לילה שלם הייתה אריאל. אסתל ויוסי התחלקו במשמרת על אורי שטרח להשתין באמצע הלילה ולעשות לנו fountain du lit , גם זה חוויה ולקחנו את זה בראש טוב.
הפועלים עבדו קשה ביום הפועלים, עברו טירונות פעם שנייה והעבירו את הילדים טירונות ראשונה, כך שגם להם צפויה טירונות נוספת בחיים. לילה טוב סין – על הרכבת המהירה בין בייג'ינג לשאנגחאי.
2 במאי - הגענו בבוקר לתחנת הרכבת המרכזית של שאנגחאי, הדבר הטוב והחשוב שיש לכתוב עליו הוא שהילה מרגישה יותר טוב והפריחה על הגוף שלה נראית חלשה יותר בהשוואה לאתמול. תיכף נכתוב על שאר הקשיים שלנו הבוקר אך הכל מתגמד...
יצאנו משטח התחנה בעזרת מעליות תודה לאל, סופסוף תחנה בלי מדרגות ושבירת גב. אסתל והילדים התמקמו ליד הר הציוד שלנו כשיוסי הלך לחפש כרטיסים להמשך השבוע לרכבת האחרונה שלנו בסין בפעם הזו - הידד!!
היה קשה מאוד להשיג כרטיסים, יוסי הלך פעמיים למכשיר מכירה אוטומטי ולא הצליח להשיג כרטיסים. הלך פעמיים למרכז מידע לתיירים ופעם אחת למשרד ראשי של הרכבת במטרה לנסות להשיג קופת כרטיסים אנושית, כעבור שעה מצא וקנה ארבע כרטיסים שמתוכם 3 מקומות נוחים (soft sleeper)אך לא צמודים באותו קרון ועוד מקום בינוני בקרון אחר (hard sleeper). רק יצאנו ממשימה אחת והנה לפנינו משימה נוספת והיא למצוא עם מי להחליף כרטיסים ב-6 במאי, כך שנוכל להיות צמודים אחד לשני – מניסיון הנושא פתיר ולא מסובך בדרך כלל. רק חבל שהגענו לשאנגחאי בשיא תערוכת ה-Expo המתקיימת בעיר ומן הסתם כל מקומות הרכבת אל העיר וממנה צפופים בטירוף – לא נורא עוד רכבת אחת.
בזמן שיוסי הסתובב בהמולת מתחם הרכבת כשהוא מסריח, עייף, לא מקולח ולא מגולח, אסתל והילדים המתינו מחוץ לתחנה כשהם עייפים מאוד מנסיעת הלילה,משוועים לשירותים, מקלחת ולאוכל. יהיה בסדר ילדים מקסימים!! תודה על הסבלנות, הרוגע ותודה לך אריאל על האהבה להילה ועל שעזרת לסחוב את המזוודה.
ירדנו במדרגות נעות ותפסנו שתי מוניות שלקחו אותנו היישר לגסט-האוס. המחיר אמנם גסט האוס אך הסטנדרט הוא של מלון שלושה וחצי כוכבים אולי ארבעה.
הילה רגועה ומצבה משתפר, אוכלת סלט ירקות ולחם שום, רואה סרט במכשיר ה-MP שלה שעוד קנינו בתאילנד. אריאל ואורי אוכלים להם ארוחת בוקר וצהריים במסעדה של המקום ונראה שהם נהנים. ההורים מתזזים סביב כולם אך הם אחרי מקלחת חמה ונעימה. יוסי גם סיפר את שערות ראשו, התגלח ושלח לסל הכביסה את כל הבגדים המטונפים שהיוו עליו והוא נראה כמו חדש.
למרות היממה הקשה שעברה עלינו כולם מחויכים, רגועים ומאושרים מהמחשבה שעוד שבועיים ממריאים ארצה – טירונות מודל 2010.
300 - במקרה שלנו זה לא הסרט המפורסם שבו 300 חיילי צבא ספארטה הצליחו לעצור את הצבא הפרסי במעבר תרמופולי. זה פשוט היום ה-300 לטיול שלנו. לא ייאמן אך הזמן טס הרבה יותר מהר מהרכבת או מהמטוסים של קאתיי פאסיפיק. תשאלו לאור חוויות יום האתמול מי צריך את כל זה? לא היינו מוותרים לרגע על החוויה הענקית הזו – תירגעו סבתות הכול ב ס ד ר!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה