התעוררנו לבוקר שבו מצבה של הילה השתפר מאוד, כיבדנו את בקשתה ליום מנוחה ושקט בחדר והתפצלנו למספר שעות.
יוסי לקח את אריאל ואורי לביקור במוזיאון שאנגחאי ובעיקר לשחרר עצבים אחרי יומיים די סגורים. אורי היה מאוד עייף ורב הזמן היה על הידיים של יוסי, לא פשוט כשצריך לחצות כבישים וללכת לתחנות מטרו עם מסדרונות ארוכים. אריאל התלוננה על עייפות וכאבי רגליים וההגעה למוזיאון הייתה ארוכה למדי. באותו זמן הילה העבירה יום פרטי עם אמא אסתל ונראתה די מרוצה מהעניין.
בכניסה למוזיאון הפתעה. אחרי שנה וחצי שלא ראינו את רוברט פגשנו אותו באופן לא מתוכנן, הרבה חיבוקים ונשיקות והמון סיפורים. רוברט בא לסין לשתי תערוכות עם שי, קולגה שלו, והמשיך לשאנגחאי אחרי שהיה באזור הונג-קונג.
הסתובבנו במוזיאון בין מוצגים היסטוריים סיניים לבין חפצי אמנות מערביים ופריטי לבוש למיניהם. יוסי והילדים עצרו למקדונלד'ס בסניף הסמוך לתחנת המטרו וחזרו לגסט-האוס.
לקראת ערב נסענו כולנו למלון של רוברט, השארנו לו מזוודה במשקל של 30 ק"ג שייקח עבורנו ארצה, איזו הקלה לכולנו.נשארנו אצלו בחדר וקיבלנו הפתעה "במבה" איזו התרגשות כמה זמן שלא ראינו "במבה". כמובן שישר פתחנו את זה. אורי שאל מה זה במבה (הוא כבר שכח כמה הוא אהב במבה) אבל מיד התמכר מחדש לטעם. דיברנו עם שי שנמצא במולדובה ותמי בישראל לאחר מכן ובשביל הבדיחה יוסי קנה שעון רולקס מזויף ב-11 ₪.
משם המשכנו לארוחת ערב משפחתית באחד האזורים היפים והציוריים של העיר, מעין מדרחוב אמנותי עם אורות, מוסיקה וכמובן אוכל משובח שהעיר מתגאה בו. כולנו אמרנו שאין עיר דומה לשאנגחאי והיא מכניסה לכיס הקטן את כל הערים הנחשבות בעולם, מניו-יורק ועד ציריך.
צריך להסתובב פה ולהבין עד כמה הדבר נכון ועד כמה סין מזמן כבשה את העולם, רק שהיא לא הודיעה על כך לאף אחד. אבל כשמתפרסמת ידיעה בדה-מרקר שהחוב האמריקאי לסינים הוא 984 מיליארד דולר, אז המציאות ברורה לגמרי.
לקראת סוף הערב הילה ושאר בני המשפחה נכנסו למצב של עייפות יתרה. נסענו במונית לגסט-האוס ותוך מספר דקות כולם שקעו בשינה עמוקה.
סיפור לפני פיזור: אנחנו מחפשים מקום שקט ורגוע להיות בו בתאילנד לפני שחוזרים ארצה. הציעו לנו ללכת לקו-סאמט, כשסיפרנו את זה לילדים אז אורי מיד שאל "למה הוא מת?" "מי?" שאלנו "קוסם" הוא ענה ברצינות רבה. "הוא לא מת הוא אי" ענינו בצחוק גדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה