קטע הבלוג הזה לא אמור לעניין אף קורא חיצוני. לא קרה שום דבר מיוחד או מעניין וגם לא חוויה מרגשת, זה היה פשוט מסלול טירונות שמשלב את גבעתי, גולני צנחנים ונח,ל ביחד עם המ"כ הכי סאדיסט. זו לא הפעם הראשונה שהילדים שלנו עוברים טירונות חי"ר בטיול הזה. טוב, עד שהם יגדלו לא יהיה צורך ללכת לצבא אמן כי יהיה שלום כולל. לפחות הם יוכלו לומר שהם עברו כבר טירונות.
אז למה אנחנו כותבים אותו? למען הדורות הבאים, כדי שייזכרו, יצחקו ויחשבו אם הם רוצים לעשות את אותו הדבר פעם נוספת באותה מתכונת.
6 במאי - נזכיר שכבר ב-2 למאי, לאחר מאמץ רב קנינו כרטיסי רכבת משאנגחאי לשנג'ן. אלא מה, שבניגוד לרכבות עד כה לא הצלחנו למצוא כרטיסים באותו מתחם אלא כל כרטיס במקום אחר, כולם למעלה ואחד בכלל בקרון אחר. אסתל והילדים קיבלו את קרון מספר 10 של דרגשי שינה רכים מספרים 008, 032 034. יוסי קבל את קרון מספר 8 דרגש קשה מספר 20.
קיווינו שכשנגיע לרכבת נמצא פתרון ומישהו יחליף איתנו לפחות מיטה אחת ונהיה ביחד. אם יש דבר שמאוד הטריד והציק למנוחתה של אסתל הייתה המחשבה שהילדים שלה יהיו לבד ברכבת סינית במשך לילה שלם. היא לא הפסיקה להזכיר או לדבר על זה...
בבוקר ה-6 במאי הגיע הרגע ומונית גדולה אספה אותנו ואת כבודתנו לכיוון תחנת הרכבת שאנגחאי דרום. אמנם התחנה לא מרהיבה כמו זו של בייג'ינג אך עדיין היא נראית כמו טרמינל בשדה תעופה מודרני ולא כמו המתחם בבנימינה הקטנטונת.
לאחר המתנה, צילומים והתרשמות מתחנת הרכבת הגיע האות וירדנו במדרגות הנעות לכיוון הרציף בו המתינה רכבת T 211. הגענו לקרון 10, יוסי ויתר על הדרגש הקשה לאורך כל הנסיעה וחיפשנו איך לאחד מושבים בעזרת צוות העובדים ונוסעים מזדמנים. מצאנו פתרון קצר טווח ולזמן קצר היינו בשני דרגשים עליונים עד שהגיעו שלושה בני משפחה אחת ותבעו לעצמם את הדרגש שאמצנו לעצמנו.
כולם עברו למיטה אחת ואסתל אמרה: "במקרה הרע כולם ישנו פה ואני ערה כל הלילה". בסופו של תהליך עברנו סקציה ולקחנו את מיטות מספר 10 ומספר 12 שבכלל לא רכשנו מראש אך הסכימו להחליף איתנו. למזלנו תושבי הקומה התחתונה היו זוג סינים נחמד ובנם הקטן פיטר שמדי פעם שחק עם אורי וברב הזמן השתעל. העיקר שנסיעה מרובת נוסעים בסקציה קטנה עברה בנעימים.
הרכבת יצאה לדרך בשעה 12:34 לכיוון שנג'ן כשעד שעה מאוחרת אדון אורי החליט שהוא ערני באופן חריג. הוא האשים בערנותו את הוריו שדאגו לפטם אותו בשוקו של נסטלה ובמקלות שוקולד. "אמא נתנה לי מיץ שוקו ועוגיות עם שוקולד וגם אבא מיץ שוקו וזה גרם לי לא להיות עייף אז אני משתולל בגללכם."
הבנות למדו אריאל חשבון והילה אנגלית. ראו את הסרט הסימפסונים בMP-. הצטיידנו לנסיעה הזו באוכל לא רע הילדים נהנו לאכול: באגט עם פילדלפיה, ירקות, קורנפלקס, גרעיני חמניות מתקתקים, תפוצ'יפס סיני ועוד.
יוסי לא הפסיק להתרוצץ ברכבת ולווה את הבנות לשירותים הרבה פעמים וניסה לשכנע את אדון אוריקו ללכת לישון. בסוף אורי נרדם אחרי 22:30 בתא נפרד יחד עם יוסי. יוסי שמר בקבוק ריק של קוקה-קולה ודאג שאורי יטיל את מימיו לתוך הבקבוק במקום להוביל אותו לשירותי הבול-פגיעה המטונפים בקצה הקרון.
אסתל ישנה במיטה משלה, הבנות ישנו באותה מיטה כשראש מופנה לרגליים ולהיפך, כמו מקרלים בתוך קופסה. לא ישנו יותר מידי בלילה הזה. טלטולים, תנועת נוסעים ובעיקר חצי עין פקוחה לשלומם של הילדים.
7 במאי - לשמחתנו הרבה הרכבת שהייתה אמורה להגיע בשעה 06:04 אחרה בשעתיים והגיעה סביב השעה 8 בבוקר לאחר 20 שעות נסיעה מאוד ארוכות ומעייפות. הנה אנחנו בתחנת הרכבת של שנג'ן, בחוץ יורד גשם, אלון שגיב מגיע רק בערב הביתה ואנחנו צריכים להעביר כמה שעות יום.
את הבוקר העברנו על במתחם תחנת הרכבת כאשר הבנות למדו מעט חשבון למרות הלילה הארוך והמתיש. לאחר שמפלס השעמום עלה והחנויות נפתחו סוף-סוף עברנו לקניון סמוך והסתובבנו בין החנויות השונות. כולם רצו למכור לנו מכל הבא ליד אך ללא הועיל. אסתל והבנות קנו בסופו של בוקר בקניון כמה גאדג'טים שנועדים להחזיר תיקים קטנים מתחת לשולחנות, שיהיה. יוסי שהסתובב עייף ומרוט בקניון הביט על הסחורה המוצעת למכירה ומלמל כל הזמן: "זבל, מי צריך את כל זה?".
עצרנו לצהריים במקדונלד'ס, ההנאה העיקרית הייתה המזגן ומיץ התפוזים. נזכיר רק שבמשך כל קטעי התנועה שלנו אנחנו עם עגלת תינוק, שני תרמילים, מזוודה קטנה וכמה תיקים אישיים שהבנות גררו – זה עוד כלום לעומת המשך היום.
מרחנו את הזמן עד השעה 3 אחה"צ. כולם רוקנו שלפוחיות ולקחנו מונית למתחם הבניינים שבו גר אלון שגיב. חיכינו בלובי, יוסי קנה בקבוקי מים. הבנות צפו בסרט במכשיר ה-MP שלהן. במתחם הבניינים הפתעה ענקית לאורי חמש נדנדות ומגלשה איזה כיף פעם ראשונה בסין גן שעשועים לילדים ולא למבוגרים.
אלון הפתיע ובא מעט אחרי 5 אחה"צ. שמחנו להיפגש, ראינו תמונות וקטעי וידאו של כפיר החמוד והמקסים. השארנו לו במתנה כמה סטים של בגדים לחודשים הראשונים ונפרדנו לשלום, לא לפני שאספנו את המזוודה הגדולה, המנשא, כסא הבטיחות, הדידג'רידו של אריאל ותיק קטן של הילה. עכשיו אנחנו מתנייעים עם כמה מזוודות, תיקים וציוד נלווה במשקל של יותר ממאה קילו – האמת סיוט של ממש.
נסענו למעבר הגבול הסיני בשתי מוניות וסחבנו את כל הציוד מעל גשר לצד השני. במעלה ובמורד המדרגות. התקשינו בגרירה של הציוד כמעט בכל צעד לבסוף הגענו לביקורת הדרכונים בצד הסיני.
לאחר ביקורת הדרכונים גררנו את הציוד ואת עצמנו לכיוון האוטובוס שנסע לתחנת וואן-צ'אי באי הונג-קונג לא לפני שהוא עבר שיקוף בצד הסיני. כל תנועה כזו כלולה בתהליך ארוך ומתיש של פריקה והרמה של התרמילים מהעגלה והעמסה של המזוודות – מתיש.
עלינו לאוטובוס לכיוון הגבול ושוב ביקורת דרכונים, הפעם בצד של הונג-קונג. הוצאנו את ה-100 ק"ג ויותר מהאוטובוס, הלכנו לביקורת דרכונים הונג-קונגית ושוב חזרנו לאוטובוס (אחר הפעם) שהוריד אותנו בסמוך לתחנת ה-MTR וואן צ'אי במרכז הונג-קונג, באוטובוס להונג-קונג אורי נרדם והיה קשה מאוד להעיר אותו, גם להילה חזרו סימני עייפות מרובים, אריאל התלוננה ובצדק – בסה"כ הילדים בוגרים וגיבורים!!! הוצאנו את המנשא גב ושמנו את אורי בתוכו עוד 15 ק"ג לסחוב.
"רצה המזל" והמעלית היא בצד השני של הכביש, העלינו את הציוד על גשר וירדנו איתו ל-MTR בדרכים פתלתלות ועקלקלות. (קריעת תחת) ו... הידית של המזוודה הכבדה והענקית נשבר, איזה תענוג לסחוב אותה כך. נסענו מספר תחנות לכיוון שאו-קיי-וואן, תחנת MTR במזרח האי הונג-קונג הסמוכה לכפר Shek – O, ירדנו מתחנת ה-MTR ושוב כמה עשרות מדרגות עם מאה ק"ג.
אחרי שהגענו לאוטובוס מספר 9, עלינו עליו עם הציוד וירדנו בתחנה הסופית בכפר שק או. שם חיכו לנו מאת' וגם פין, עזרו לנו עם הציוד ונכנסנו אליהם הביתה אחרי 37 שעות מפרכות שהתחילו אתמול בבוקר בשאנגחאי.
למה האידיוטים לא לקחו וואן גדול משנג'ן עד לשק או בנסיעה אחת. לא היה אפשר, זה לא היה חוסך את מעברי הגבול ולא הייתה לנו כתובת ברורה להגיע אליה אלא רק ציוני דרך לבית של פאמלה ומאת', ככה יצא.
קבלת הפנים החמה והמקסימה השכיחה מאיתנו מהר מאוד את קשיי היום. חיכו לנו טוסטים חמים, חמאה, גבינה וחלב טרי שכולם כל כך אוהבים. המקלחת עזרה גם היא, הילדים נכנסו לחדר של ג'אסמין והתקשו לצאת או ללכת לישון למרות העייפות הגדולה. המשחקים שם הזכירו להן נשכחות.
עד כאן, הונג קונג, סין 中国 7-6 במאי 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה