למדנו היטב את לקח הנסיעה ברכבת, באוטובוסים ובמטרו משאנגחאי להונג-קונג והזמנו עוד אתמול וואן מקומי שחיכה לנו כבר בשעה 05:15 מחוץ לבית החם והמקסים של מאת' ופאם.
מאת' ויוסי יצאו ראשונים והעבירו את רב הציוד מהרכב המשפחתי לוואן כשבדרך נתקלו בכמה עטלפי פירות ושמעו צפרדעים שקרקורן מזכיר יותר געייה של פרה – לא הגיוני שכל זה קורה בהונג-קונג.
אסתל ויוסי העמיסו את שאר הציוד ולאחר מכן את הילדים. אורי המשיך לישון על ברכיה של אסתל עד שהגענו לטרמינל הנוסעים של הונג-קונג.
הנסיעה הייתה נעימה, כבישים ריקים ומראות נוף שהתחלפו תוך שניות ממצוקים, יערות וטבע, מפרצי ים ולגונות שהזכירו נשכחות מניו-זילנד ואוסטרליה ועד לכבישים עמוסי חנויות וגורדי שחקים מפלצתיים של אחד המקומות הצפופים והיקרים בכדור הארץ.
נפרדנו בחיוך מהנהג הסיני, תהליך הצ'ק אין היה מהיר וענייני. יש לנו 113 ק"ג, לא כולל עגלה, כסא בטיחות ומנשא. ועוד לחשוב ששלחנו עם רוברט 30 ק"ג בשבוע שעבר ועוד 25 ק"ג בדואר מבייג'ינג – אנחנו משפחה כבדה ולא נורמאלית.
טיסת קאת'אי פסיפיק CX – 713 יצאה במועדה לכיוון בנגקוק. האוכל לא היה משהו, הטלטולים והקפיצות היו משהו-משהו, טוב שזו הייתה טיסה קצרה יחסית עם צוות דיילים נחמד.
כבר בשעה 11 בבוקר חזרנו לבנגקוק והרגשנו וותיקים ומשופשפים, הבנות שמחו לחזור הנה והעלו נשכחות, מזג האוויר החם של 36 מעלות לא הפריע לאף אחד ליהנות מהמקום. לא ייאמן שחלפו להם 8 חודשים מאז המראנו מכאן לאדלייד שבמדינת דרום אוסטרליה.
תפסנו מונית גדולה והגענו לווילה צ'ה-צ'ה שעברה שיפוץ והרחבה מאז הביקור האחרון שלנו במקום. אכלנו פאד-תאי וספרינג רולס מדוכני רחוב ואיך אפשר לוותר על פלאפל רחוב וגם שניצל, פירה, טחינה ולחמנייה בבית חב"ד. אורי התלהב מבית חב"ד ובעיקר מהעובדה שהאנשים במקום דוברי עברית.
גם בריכה הייתה, לא הזיק לאף אחד לקרר את הגוף, בין לבין הבנות למדו להן קצת חשבון וכרגיל התווכחו עם ה"מורים" שבקרוב מאוד מחזירים אותן למורים האמיתיים ולוקחים לעצמם מעט מנוחה ממלאכת ה"הוראה בנסיעה".
כולם נרדמו מוקדם למדי לאחר עייפות מצטברת והתניידות בקצב מסחרר, רק לפני שבוע וקצת היינו עוד בבייג'ינג.
עד כאן, רובע בנגלמפו בנגקוק, תאילנד 10 במאי 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה