אחרי כמה ימים מאוד ביתיים ושגרתיים, החלטנו לנער את האבק מעצמנו ולהדרים כ-160 ק"מ לאי פיליפ. נסענו דרומה ומזרחה ממלבורן וכעבור כשעתיים וחצי נתקענו בפקק מאוד ארוך. אין מה לעשות הכניסה לאי עוברת מעל גשר צר ומפותל מעט, אנחנו בשיא עונת התיירות באוסטרליה, כבר ברור שאת הלילה לא נעביר בפארק קרוואנים ומה שיהיה יהיה. מעט לפני הגשר נמצאת סן-רמו, ממש כמו באיטליה, ציורית קטנה ונחמדה. נכנסנו לאי עם הרכב המסורבל שלנו והופ, היישר למרכז המבקרים. לאחר ריקון שלפוחיות השתן של כולם, קנינו כרטיס כניסה משולש, כלומר גם לצעדת הפינגווינים, למרכז הקואלות ולאי צ'רצ'יל – בדיעבד שווה.
לפני כל אלה נסענו לחלק המערבי ביותר של האי שנקרא the nobbies, או בעברית הנקרות. כמו הרבה מקומות באוסטרליה, גם כאן הקרקע בזלתית בתוואי החוף, וזה גורם לכך שהגלים חופרים מתחתם באדמה הרכה יותר ובכך חושפים את הבזלת מכל הכיוונים. ציפינו לראות כלבי-ים בהמוניהם. זו המושבה הגדולה ביותר באוסטרליה ויש בה כ-6,000 פריטים. לא ראינו אפילו אחד, כמה חבל. ובכל זאת לא נורא כבר ראינו כאלה בספטמבר בקייפ ברידג'ווטר, כך שאין על מה להתלונן.
אחר כך הלכנו לתהלוכת הפינגווינים. יש באחד מחופי הים של האי מושבה שמונה כ-1,500 פינגווינים מהזן הקטן ביותר בעולם little penguin, שוקלים בקושי קילו וגובהם כמה עשרות ס"מ בודדים. העסק עובד כך, באור יום הם יוצאים לים וכל היום מחפשים דגים וממלאים את הזפק שלהם. בערב כשמתחיל להחשיך, הם חוזרים בהמוניהם לחוף וצועדים בלהקות בחזרה לקינים שלהם. התכנסנו אנחנו בקו החוף יחד עם עוד כמה מאות אנשים. כולם ישבו וחיכו וראו איך הפינגווינים מגיחים מקו המים ויוצאים החוצה במצעד ממש כמו חיילים. כל ציפור צעדה בדיוק לקן שלה. המחזה לקח כחצי שעה. כולם, כולל אורי התלהבו והתרגשו. אסור היה לצלם, אך בכל זאת צלמנו מרחוק כמה תמונות בלי פלאש שיצאו מטושטשות, העיקר הזיכרון. נכנסנו לאוטו בערך ב-11 בלילה ונסענו 40 ק"מ לנקודת שינה לאורך הכביש, כולם כבר נרדמו תוך כדי נסיעה.
בבוקר חזרנו לפיליפ איילנד (אחרי שכולם מלאו את הבטן כמובן), היינו בחווה היסטורית באי צ'רצ'יל, בדרך צילמנו ציפורים גדולות ומרהיבות שהיו על סף הכחדה והתאוששו במהירות, יש להן מקור ירוק ומיוחד. בחווה ראינו כיצד חיו לפני מאה שנה, הפכו את כל החדרים למוזיאון. ראינו עגל שנולד לפני כמה שעות, אורי ואריאל התנסו בחליבת פרה בשיטות המסורתיות.
מהחווה המשכנו למרכז לשימור קואלות ובפעם הראשונה ראינו את היצורים האלה בסביבתם הטבעית, על עצי איקליפטוס, קטנים, חמודים, ישנוניים ומדהימים. נהנינו, טיילנו, צילמנו והמשכנו משם לחוף הים שנקרא red rocks. למה? כי הסלעים שם בצבע המתאים, כאילו דא. הבנות למדו חשבון ואנגלית ומעט הטריפו את הוריהן. יוסי ירד עם אורי לשחק כדורגל בחוף הים, בעט יפה הקטנצ'יק. בערך ב-5 אחר הצהריים הסתיימו הלימודים, התארגנו לנסיעה בת שעתיים וחצי לכיוון הבית של ג'ים וג'ודי. נראה הספק לא רע ליומיים האלה. ננסה לישון טוב הלילה כי מחר מתחילה הנסיעה חזרה לכיוון בריסביין.
עד כאן פיליפ איילנד, ויקטוריה
29-28 בדצמבר 2009.
