יום ראשון, 25 באפריל 2010

העיר האסורה


לילה רגוע עבר על כולנו. כמו שאמרה אסתל בקטע הבלוג הקודם האווירה של חדר פרטי בלי סינים מעצבנים שמעשנים בכל פינה ובוהים בך גרמה לכולם לישון בשלווה שהרבה זמן לא חווינו.

לקראת 07:25 עצרנו בתחנת הרכבת בייג'ינג מערב. חיכו לנו מזג אוויר נעים והרבה מאוד מדרגות. היינו אחרונים על הרציף ועובדי הרכבת שלנו לקחו כל אחד תיק או מזוודה ועזרו לנו מאוד. שייה-שייה!!!!

הדבר הראשון שעשינו היה קניית כרטיסים לשאנגחאי ל-1 במאי. זה היה מאמץ לא פשוט בכלל כי המוכרת בתחנה אמרה שאין כרטיסים לשאנגחאי בתקופה הזו אלא רק בעמידה.

לאחר הפצרות של יוסי הגיעה גברת בכירה יותר שמצאה כרטיסים ברכבת אקספרס מיוחדת. קנינו ארבעה כרטיסים בקרון שינה מחלקה ראשונה – המחיר בהתאם.
   
מפאת כמות הציוד הנכבדת שאיתנו התפצלנו ולקחנו שתי מוניות לכיוון ה-happy dragon hostel, יוסי הגיע מהר ואילו שאר המשפחה הגיעה באיחור קל עקב התברברות הנהגת. בכל אופן, התמקמנו ב-triple room, אכלנו ארוחת בוקר מערבית לגמרי ויצאנו ברגל לכיוון כיכר טיינאנמן והעיר האסורה.
  
בדרך נהנינו משדרה יפה ומתערוכת ציורים של סטודנט לאמנות באחד מבתי המלון לאורך הנתיב. הבנות קיבלו הסבר על הסיבה לעיר אסורה וגם על אירועי כיכר טיינאנמן בשנת 1989.
    
הגענו לכניסה, חיכה לנו ציור ענק של מאו דזה דונג, קיסר לא רשמי של סין עד 1976, קנינו כרטיסים, שכרנו מדריכה מקומית ויצאנו לסיור בן שעתיים בעיר. קיבלנו הסברים על החומות, השערים והחללים השונים וגם רקע היסטורי. ראינו תערוכת ציורים, שוחחנו על פו-יי, הקיסר האחרון של סין, הצטלמנו וצילמנו.
    
ראינו מקומות יפים מהעיר האסורה, היא לא מדהימה אך בהחלט מטופחת, מרשימה ומעניינת. תפסנו מונית למקדונלד'ס הקרוב ומשם ברגל להוסטל. איך שהגענו התחיל מבול – יותר מזל משכל.

עד כאן, בייג'ינג  北京 מחוז הבירה, סין  中国 25 באפריל 2010.

יום אחרון בשיאן

שמש חמימה ונעימה הוציאה אותנו לרחובות העיר פעם נוספת, הפעם בלי סיור ובלי טיול רחוק. רק אנחנו בקצב שלנו בלי אילוצי זמן.

התאהבנו בעיר המיוחדת הזו, היא אמנם מפורסמת בשל חיילי הטרה-קוטה של הקיסר צ'ין, אך יש בה הרבה יותר מכך. התחלנו בשוטטות איטית ומהר מאוד מצאנו את עצמנו שוב ברובע המוסלמי המקסים. כרגיל סמטאות צרות, חנויות מקסימות, דמויות שלא רואים בשום מקום אחר במיוחד מבוגרים עם זקן סיני קלאסי ועל אפם משקפיים עגולים כשכל עדשה נראית תחתית של בקבוק עראק.
  
משכה את עינינו חנות למוצרי תה, נכנסנו פנימה והתחלנו לדבר עם רוז המוכרת במקום (החנות של אחותה), רווקה בת 31 שנדלקה עלינו ונדלקנו עליה. שתינו תה טעים, רוז הראתה את הטקס של שטיפת הספלים וחימומם, דיברנו על הא ודא, הצטלמנו, הילדים מאוד נהנו. היא הראתה לנו פסלונים שמשנים צבע כאשר שופכים עליהם תה חם וגם פסלון חרס חום שמשתין בקשת ענקית כששופכים עליו מים חמים. הילדים ובעיקר אורי התגלגלו מצחוק.
    
קנינו ממנה שני פסלונים וערכת הגשה לתה והמשכנו הלאה. באופן אקראי נכנסנו לתוך סמטה מאוד צרה ומלאה חנויות, ראינו ציורים,  קליגרפיה סינית עם אותיות ערביות ומנטרות מהאסלאם, חולצות, מזכרות ואינספור דברים שרק הסינים מסוגלים להמציא, לייצר ולמכור. התמקדנו בחנות תיקים ומזוודות. הגענו למסקנה שנמאס לסחוב ולאלתר, התיקים לא מתאימים וחייבים להתחדש.

קנינו מזוודה עם 4 גלגלים ולבנות תיקי גב גדולים גם עם גלגלים, איזו שמחה והקלה לכולם אנחנו נראים בני אדם ולא משפחה מזרח-תיכונית.
המשכנו לצהריים של מרק עגבניות ודמפלינג במסעדה מוסלמית, איזה כיף היה שם. האוכל טעים, האווירה מאוד ביתית, הנוף האנושי של מלצריות סיניות עם כובע ראש מוסלמי משעשע.
   
חזרנו לקראת צהריים לגסט-האוס וארזנו בתיקים החדשים את כל המיטלטלין, איזו הקלה. יצאנו לכיוון תחנת הרכבת המרכזית ומשלא מצאנו מונית הסתפקנו בשני טוק-טוק בסגנון סיני שלקחו אותנו עד לתחנה.
   
כמו רוב תחנות הרכבת בסין גם זו של שיאן היא סיוט לבעלי מטען כבד. למרות שהיינו בלונג' לדרגשי שינה רכים, עדיין היינו צריכים לטפס עשרות רבות של מדרגות ואחר כך גם לרדת אותן. יוסי עשה כמה נגלות ושיפר את סיבולת הלב-ריאה שלו, אסתל נגררה עם אורי והמזוודה, והבנות עם התיקים החדשים שלהן ותודה ענקית לתיירים, נוסעים סיניים ועובדי רכבת שהקלו עלינו בשלבים השונים.
  
התמקמנו בקרון מספר 16 בסקציה שהיא כולה שלנו, סגרנו הדלת והיה לנו ממש חדר פרטי. איזה הבדל בין מחלקה ראשונה לשנייה. בשעה 20:16 יצאנו לנסיעת לילה לכיוון עיר הבירה. חשבנו לעצמנו שתמיד הגענו לערי בירה באמצע או בסוף הטיול שלנו. כך היה בבנגקוק, האנוי, קנברה, וולינגטון ועכשיו בייג'ינג.

עד כאן, שיאן  西安מחוז שאאנשי  陝西 סין  中国 24 באפריל 2010.

יום שישי, 23 באפריל 2010

בין החומות

התחלנו את הבוקר ב-check out-check in. טעות בתקשורת גרמה לכך שלא יכולנו להישאר בחדר עם שלושת המיטות (107) אז פשוט פינינו אותו ועברנו לחדר עם שתי מיטות (104). בכל פעם שאנחנו מזיזים משהו אנחנו קולטים שכמות המטען שיש לנו בלתי נתפסת.

בכל אופן התארגנו במקום משכננו החדש ולאחר ארוחת בוקר יצאנו עם טום מצוות הגסט-האוס ועוד תייר מהונג-קונג לסיור רגלי בין החומות של העיר שי-אן.

יפהפה, מדהים, מרתק ומלמד. התחלנו בסיור ברובע המוסלמי שכלל הליכה בסמטאות הצרות כשמשני צידנו גברים ונשים בלבוש מסורתי, כתובות בסינית ובערבית, המון שיפודיות ופיתות וגם דברי מתיקה בסגנון שינג'יאן. כל כך נעים ללכת ברחובות הצרים וליהנות מאווירה שמזכירה קצת את המזרח התיכון שלנו. פה ושם קנינו דברים לטעום בין אם יוגורט, ממתק על בסיס אורז טחון או שיפוד של תותים מסוכרים.
 
בקרנו ברחוב שבו יש בית שהופצץ על ידי היפנים בשנת 1938 והיורשים עדיין תובע את ממשלת יפן לכסות את עלויות השיפוץ ולשלם פיצויים. לאחר מכן ביקרנו במסגד שיעי שנמצא בשיפוץ גם הוא, המבנה נראה סיני לחלוטין אך בנוי בצורה מאוד יפה. בחדר התפילה שטיחים יפים והאווירה מאוד שקטה וקדושה. אכלנו ארוחת צהריים במסעדה מוסלמית והמשכנו הלאה.
   
לאחר הסיור ברובע המשכנו לרחובות יותר סואנים בעיר. הסתובבנו ליד החומות, ביקרנו בגסט-האוס ששייך לאותם בעלים של הגסט-האוס שלנו, היינו בשוק סיני מגניב וקנינו לנו מזכרות שונות בעיקר את כלי הנגינה מחימר שחור שנושפים לתוכו והוא מעוטר בפרחים ובדרקונים.
   
בהמשך ביקרנו במנזר זן בשיא התפילה. צלמנו את הנזירים והקשבנו למוסיקה המאוד נעימה שבקעה מחלל המנזר. נתנו כמה יואנים לקבצנים בכניסה, ראינו פגודה בת יותר מ-1,400 שנים ומנגד ראינו את שיאן המודרנית והאסתטית.
 
רחובות רחבים, גינות מטופחות, מזרקות, ציורים על קירות, פסלים מעניינים, כמו שאמרנו הסינים בונים אימפריה אדירה.
אחר הצהריים עבר בגסט-האוס במשחקי סנוקר. ישראלי אחד שפגשנו אמר שהוא היה בטוח שאריאל היא אמריקאית עד שעברה לעברית, כל הכבוד ילדה!!

בערב התקיים בגסט-האוס ערב דמפלינג חינם כחלק מהגיבוש החברתי במקום הכנו, בעיקר אריאל אורי ואסתל, דמפלינג בשרי וצמחוני, אורי נהנה במיוחד לשחק עם הבצק. יצאנו לגיחה קטנה לרחוב שבו ממוקם הגסט-האוס כדי לקנות שתייה. הרחוב היה מלא אנשים ישובים על שרפרפים ואוכלים נודלס ושיפודים מסוגים שונים, באוויר ריח של יום העצמאות.  גלשנו באינטרנט, ראינו מעט סרטים ובעיקר גמרנו לילדים את היום המפרך.
 
חוץ מזה אנחנו עוקבים בעניין רב אחר הנעשה בבנגקוק ומחפשים פתרונות ישימים לסיטואציה בעיר. מקווים שיימצא פיתרון והרוחות יירגעו. אם לא אולי נוכל להזיז טיסות או  שנתמקם באזור שקט ולא נזוז בכלל במשך שבוע שלם עד לחזרה ארצה.

זהו זה, לפני בנגקוק בייג'ינג ושנגחאי לפנינו, מחר בלילה נוסעים לעיר הבירה.

עד כאן, שיאן  西安מחוז שאאנשי  陝西 סין  中国 23 באפריל 2010.

חיילי הקיסר צ'ין


21 באפריל –
אחרי היום המפרך של אתמול, החלטנו להעביר יום שקט ורגוע בגסט-האוס ששמו "האן טאנג". יש האומרים שהוא הגסט-האוס המדהים ביותר באסיה וכנראה שהם צודקים. החלטנו לנצל את האווירה המפנקת ולא לעשות כלום מחוץ לכותלי המקום.
   
שיחקנו סנוקר בחצר הפנימית, בעיקר אריאל ויוסי, ראינו סרטים על מסך גדול, את "אווטאר" ואת "מצפן הזהב". הבנות התקדמו בכתיבת הכתבה שלהן על  ניו-זילנד לילדי "טבע הדברים". כולנו ניצלנו את האינטרנט החופשי במקום לגלוש ללא הפסקה. אסתל יצאה לסיבוב רחובות בגשם הטורדני וחזרה מאווררת למדי. החדר שלנו גדול, יש בו שלוש מיטות רחבות. הצמדנו שניים, הילה השתלטה על המיטה הבודדת והשאירה את הוריה עם שני ילדים שרוקדים תוך כדי שינה.
   
המקום המפנק ממש מטופח וקשה להאמין שהוא ממוקם בסמטה מחורבנת באזור מוזנח. הצוות אדיב ודובר אנגלית רהוטה, האוכל מדהים וכולל מטבח מערבי וגם סיני. המחירים זולים, אך ברחוב אפשר לאכול ארוחה מקומית בשליש המחיר, אבל מה זה חשוב. האווירה היא זו שקובעת במיוחד הר התרמילאים שמגיע לכאן מכל קצוות תבל בעיקר אירופה, צפון אמריקה ואוקייניה.
המקום מלא בפסלי חיילי טרה קוטה בגדלים שונים, יש עמדת אינטרנט עם שלושה מחשבים, שולחנות אוכל פזורים במספר מקומות והבר מדהים. כולנו צברנו כוחות ביום הזה, מחר נוסעים לראות את צבא חיילי החרס של הקיסר צ'ין.

22 באפריל – אחרי ארוחת בוקר קלילה נסענו לטיול מאורגן לאחד האתרים המפורסמים בעולם, חיילי הטרה קוטה terra cotta  של שיאן. הבנו מהסבר מוקדם שהאתר התגלה במקרה על ידי חקלאים שחפרו באזור בשנת 1974. לפני האתר הסיעו אותנו לחנות שמוכרת מיני מזכרות וחפצי אמנות. הסתכלנו, נהנינו והמשכנו הלאה לדרכנו לכיוון האתר.
   
מתחם חיילי הטרה קוטה הוא מדהים בגודלו. ביקרנו בשלושה אזורים שבהם חפרו הארכיאולוגים ובעצם חשפו צבא שלם של חיילים, גנרלים וכמובן מרכבות וסוסים שעמדו לשירותו של הקיסר צ'ין במאה ה-2 לפני הספירה.
כולם שונים זה מזה, מיוחדים ומרתקים, במיוחד כשהם בכמות כל כך גדולה שרק מעצימה את חשיבותו של המקום.
   
באחד האתרים ראינו כרכרות משוחזרות ופסלי ברונזה, באחר ראינו אזור חפירה גדול ובשלישי ראינו מאות חיילים וסוסים עומדים בשלשות לנצח. הפרטים המדויקים של החיילים מדהימים. תווי הפנים של כל חייל שונה מהאחר, אפשר לזהות את דרגתו של החייל ע"פ סממנים שונים של לבוש. יש דיוק בפרטים של כפלי הבגד או השריון, תסרוקת השיער, חייל שמן או רזה.
 
גודלם של החיילים הוא כגודל אדם אמיתי ואפילו הקווים שעל כפות הידיים פוסלו. במקור כל חייל אחז בנשק אמיתי וזאת כנראה אחת הסיבות שרבים מהחיילים נופצו לרסיסים לפני מאות רבות של שנים.  סיבה נוספת היא שאחד הקיסרים ששלט לאחר מכן רצה להראות שכוחו גדול יותר. ארכיאולוגים רבים עמלים במציאת חלקי הפסלים והרכבתם.
כל הביקור נמשך מספר שעות וחזרנו לאחר נסיעה של שעה לגסט-האוס החביב והתנפלנו על ארוחת ערב. את אחר הצהריים העברנו ברגיעה, הילדים שיחקו, ראו סרטים ואכלו.
     
יוסי והילה ניסו להשיג כרטיסים לרכבת ולאחר שלוש שעות של נסיעה בקו 603 המקומי, שוטטות ברחובות שיאן, המתנה בתור ארוך במיוחד ומסריח בתחנת הרכבת ותעייה בדרך בסמוך למגדל הפעמון המרשים, הם השיגו כרטיסים לבייג'ינג למחרתיים בערב ב-soft sleeper, כלומר דרגש שינה רך בתא משלהם באחד הקרונות, עוד חוויה לפסיפס.

עד כאן, שיאן  西安מחוז שאאנשי  陝西 סין  中国 22-21 באפריל 2010.