יום ראשון, 28 בפברואר 2010

רביצה מוסך וחצי אי



25 בפברואר - היום לא זזנו מפארק הקרוואנים. מזג האוויר היה סגרירי וכלל כמה ממטרים חורפיים. יוסי נצל את הזמן לקצת ספורט, הבנות ללימודים,סרטים ומנוחה. אסתל למנוחה, כביסה ובישולים. ולאורי לא היה אכפת כל עוד הוא מקבל את תשומת הלב שלו. אסתל ויוסי טיילו גם לאורך ה-deck שעל חוף הים הסמוך. זהו, כל מילה נוספת תהיה בלבול מוח...

אההה, נזכרנו במשהו חשוב. בכל פארק קרוואנים גם באוסטרליה וגם בניו-זילנד יש מה שנקרא dumping point, זה המינוח העדין למקום שבו מרוקנים את מיכל החרא והשתן שיש בכל קרוואן ממוצע. בדרך כלל הנקודה הזו נמצאת במקום צנוע בשולי הפארק והרחק מכל נקודה.
בפארק בטאורנגה (Tauranga) הנקודה הייתה ממש באמצע הפארק, ממש כמו פיאצה מרכזית ברומא. הבעלים הגדילו והקיפו אותה בגזיבו. זה מעין מבנה קישוטי מעץ עם עיטורים וגג, המקום בו נסיכה אמורה לצאת לשתות כוס תה בשעות בין-ערביים קרירות ולהתענג על ריחות הגן המטופח. ואילו לכאן באו כל הקרוואנים בבוקר כדי לרוקן את תוצרי הלילה – מ ו פ ר ע לחלוטין.

26 בפברואר – הבוקר התחיל בזה שאסתל הכינה מאפינס שוקולד עם חמאה מדהימים, חבל"ז פגז. אחר כך המשכנו בנסיעה לחשמלאי רכב בעיר. יש לנו בעיה במערכת ה-12 וולט של הרכב. תיקנו וכעבור שעתיים יצאנו לביקור קצר במאונט מאנגנוי (Mt. Manganui), עיירת נופש נחמדה מצפון לטאורנגה.
קוק ביקר פה בשנת 1769 ואנחנו בשנת 2010. חוף ים מדהים, גלים נפלאים, צד שני לגונה שקטה, איים, צמחייה צפופה וכמה גבעות. אכלנו שם צהריים במוטור-הום, הבנות למדו ונסענו לנו לחצי האי קורומנדל (Coromandel), גם כאן דרך נופית מדהימה ומפותלת. ירוק עד, איים זרועים בחוף הים. הרבה גבעות שהיו עד לפני כמה עידנים הרי געש פעילים והפכו לחרוטים.


בתים ציוריים והרבה הרבה רוגע. הגענו למקום שנקרא חוף המים החמים (Hot water beach). יש כאן במעמקי האדמה סלע געשי בעומק של שני קילומטר שגורם למים להתחמם ולבעבע ממש על קו החוף. מחר בבוקר בשיא השפל נלך להרגיש קצת. אחר כך ניסע לנארניה.

חוץ מזה ההכנות לפורים בעיצומן. הבנות מנהלות את כל חגי ישראל בטיול. הן תלו לפני מספר ימים בלון אדום ובתוכו פתקים עם שמות כל בני המשפחה. היום הבלון פוצץ וכל אחד קבל פתק ולפי השם שעליו הוא אמור להכין משלוח מנות בתוך מעטפה שהוא אמור למלא ולקשט. כל הכבוד הילה ואריאל.

עד כאן, חצי האי קורומנדל, האי הצפוני ניו-זילנד. 26-25 בפברואר 2010. 

מפרץ השפע




חזרנו לרוטורואה. למה? כי הילה כל-כך התלהבה מהרעיון של הנסיעה החוזרת במזחלות במורד ההר שלא יכולנו להגיד לא.

בוקר שגרתי של האכלת פיות, מילוי מים וריקון פסולת מכל הסוגים, תדלוק ונסיעה מטאופו לרוטורואה. הורדנו את אסתל בספרייה הציבורית, אף אחד לא אומר לא לאינטרנט לכל היום בשני דולר בלבד ועוד בלי הגבלה של מגה-בייטים.
יוסי והילדים נסעו לסקיי-ליין, אחרי שקנו כרטיס משפחתי במרכז המידע של רוטורואה. וולאה, למרות שזה היה ביקור חוזר היה מגניב – awesome!!!
בפעם הקודמת קנינו 6 נסיעות בלבד לכל המשפחה, הפעם קנינו 14!!!. אורי ויוסי גלשו במורד ההר 4 פעמים וכל אחת מהבנות 5 פעמים. אחרי שהשתפרנו בנהיגה, המסלול האחרון היה אתגרי, תלול ועם יותר שיפועים. לקינוח יוסי קנה לבנות עוד נסיעה לכל אחת מהן.
חזרנו למרכז רוטורואה ומצאנו את אסתל עדיין מול האינטרנט עם המיילים והבלוגים והחיבור לעולם כולו. יש משהו מרגיע בלפרסם בלוגים, כך אנחנו שומרים מידע ליום של אחרי הטיול כדי להיזכר, מעדכנים משפחה וחברים ובאותה הזדמנות מעלים תמונות לאינטרנט ושומרים אותן במקום נוסף חוץ מהמחשב והכונן החיצוני.
אלא... שאיך שמסיימים לפרסם בלוגים ותמונות, מייד יש בלוגים חדשים ותמונות חדשות – סיזיפוס, אבל בגרסה כייפית שלו. אחרי שסיימנו את עניינינו ברוטורואה קנינו פיצה מרגריטה ב"פיצה האט", הסיפור בכלל התחיל כשהילה רצתה לחם שום וגם אותו קנינו.

נסענו כ-70 ק"מ צפונה לכיוון מפרץ השפע וכרגע אנחנו בפארק קרוואנים נחמד בתוך ראוטאנגה (Rautanga).

עד כאן, מפרץ השפע, האי הצפוני ניו-זילנד. 24 בפברואר 2010. 

יום שלישי, 23 בפברואר 2010

טונגארירו


אם אני יודע לכתוב ולא ממש אוהב ללכת ברגל, עדיף שאכתוב ואחרים ילכו ברגל. כרגע אני יושב במוטור-הום כשמימיני אורי אוכל קערה שלמה של קוקו-פופס עם חלב. אסתל והבנות צועדות באחד המסלולים שבאזור הטונגארירו. יגיעו למפל ואולי גם לאחד משני האגמים שבהמשך. אחרי הליכה קצרה עם תרמיל חצי-כבד על הגב ושאר ציוד מעצבן, נזכרתי בטרק אנאפורנה בייס-קמפ שעשיתי בנפאל בשנת 1992. אני מודה מסלולים יפים, נופים מרהיבים, אני מעדיף לשבת על כרית נוחה לשמוע את אורי מחייך (ולא מקטר) ולתת לאצבעות לעבוד במקום לרגליים.

22 בפברואר - אתמול לא עשינו הרבה במונחי טיול, יום מרוח משהו,כביסה אינטרנט וכד'. יצאנו מטאופו דרומה ומערבה לאורך אגם טאופו כשהיעד הוא טוראנגי. עצרנו מדי פעם לצלם לאורך האגם, מה לעשות ניו-זילנד מדהימה!! כל תמונה גלויה.

הגענו באחר צהריים מוקדמים למרכז המידע של טוראנגי, לקחנו דפי מידע ונסענו למזח שליד הנהר הסמוך, שם מותר לישון בלילה בלי לקבל קנס. פרסנו את הצלון של המוטור-הום, תלינו כביסה והעברנו אחר צהריים שקט למדי.

לקראת שקיעה שלפנו מצלמות וצלמנו שחפים ליד שפת האגם והמון השתקפויות במים שנראים כמו מראה.

ראינו שוב את הסרט "50 הדייטים הראשונים שלי" – דרו ברימור השנונה ואדם סנדלר בעל ראש הביצה. לקראת ערב נשבה רוח קרירה ונעימה ושוב ברכנו על האפשרות לישון מחוץ לפארק קרוואנים ובמזג אוויר שאין צורך להפעיל בו מזגן.

23 בפברואר – הבוקר התחיל במילוי מים מתוקים למיכלים הריקים, אחרי שהמשפחה התקלחה הבוקר ורוקנה את כל מה שהיה. לאחר מכן רוקנו מי המקלחת והכיורים לפתח מיוחד וכך גם שאר הדברים שכל ייצור אורגני מייצר.

נסענו לכיוון הטונגארירו כדי לעלות ברכבל ולראות את אגם המכתש. הגברת אמרה שהגענו מאוחר מדי, ואין סיכוי שנחזור בזמן לרכבל האחרון, מה גם שאף אחד אינו רוצה להיתקע על הר מושלג שבלילה הטמפרטורות שבו צונחות פלאים ונושבות רוחות.

עשינו "אחורה פנה" וכרגע אסתל והבנות בטרק קצרצר בסביבה. אורי עושה סימנים שהוא הולך להירדם – ה ל ו ו א י ! ! ! טוב אורי לא נרדם. אסתל והבנות טיילו לאורף הדרך הגעשית מתחת לממלכת מורדור מ"שר הטבעות" אל אחד המפלים בסביבה. הנוף היה מיוחד ויפה האווירה הייתה נעימה במיוחד והשיחה הייתה כיפית.

רצינו מאוד לצאת לטונגרירו קרוסינג שנחשב לאחד מהמסלולים היפים ביותר בניו-זילנד. לצערנו זה מסלול של 8 שעות הליכה לא קלה, קשה לעשות אותה עם ילדים. אף אחד משנינו לא רצה לעשות את המסלול לבד וכדאי גם לזכור שאנחנו בני עשרים + הרבה, לא עשרים + מעט. לסחוב את אורי על מנשא, אוכל, שתייה, תיק אדום ותיק סגול ומצלמה ענקית למסלול שלמבוגרים לוקח בין 8-7 שעות ועם ילדים זה לוקח לפחות 12 שעות. נחשו מה? ויתרנו.

חשבנו לטוס מעליו אבל המחיר מוגזם.

כמו שכבר אמרנו לא פעם תוכניות יש רק מסיבה אחת כדי שנוכל לשנות אותן. אז התוכנית המקורית לקטע שאחרי פארק הטונגארירו הייתה לנסוע למערות ואיטומו ולהמילטון. המערות, לפי התיאורים והתמונות דומות לדברים שכבר ראינו בטיול ודי יקרות, הבנות רצו מאוד לחזור לסקאי ליין ברוטורואה וזו הדרך ליעד הבא שהוא חצי האי קורומנדל. שינינו את התוכנית ואנחנו שוב בנקודת המנוחה ליד טאופו אחרי השלמת סופר וארוחת המבורגרים שנזללו בה 16 קציצות גדולות, 12 לחמניות עגולות, שני בצלים סגולים, חסה ושתי עגבניות .

עד כאן, ליד טאופו, האי הצפוני ניו-זילנד. 23-22 בפברואר 2010.

יום ראשון, 21 בפברואר 2010

Jet Boat


היום התחיל באיזי לחלוטין. התקלחנו, אכלנו, למדנו ואפילו צחצחנו שיניים. נסענו למרכז טאופו וחנינו ליד האגם הגדול והנעים של העיר. באופק ראינו את פסגת הר טונגרירו ואת הר געש הכבוי נגאורוהואה שלידו, זהו אגב mount doom of mordor, בטרילוגיית שר הטבעות. הטונגרירו היה מושלג בחלק מהפסגה ומעליו ישב ענן בצורות מיוחדות. לאן שלא מסתכלים בניו-זילנד רואים גלוייה.

הילדים הוציאו אנרגיה בגן השעשועים הסמוך, ההורים נחו על ספסל וספגו מעט חום מהשמש הנעימה. לקראת צהריים נכנסנו למסעדה אסיאתית ואכלנו סושי ונודלס. היה מוצלח למדי, אריאל אכלה המבורגר כפול לקינוח, שתהיה בריאה הילדה.

נכנסנו למשרד כרטיסים ולאחר התלבטות רכשנו כרטיס מבוגר ושני כרטיסי ילד. ובדיוק בשעה 15:30, יוסי והבנות יצאו להפלגת אקסטרים מיוחדת במינה. 


הג'ט בואט זה לא סתם סירה מהירה. זה מטוס סילון בגובה נמוך!!!!!
שני מנועים של 520 כוחות-סוס כל אחד עם מבנה של טיל בליסטי והנה לך חווית אקסטרים מדהימה. אין לנו מושג באיזו מהירות נסענו, אבל זה נראה לפחות 150 קמ"ש. גוף הספינה ממש לחך את קו המים, מדי פעם היו טוויסטים (מנוע אחד קדימה ואחר אחורה) והסירה הסתובבה סביב עצמה במהירות מטורפת.

צרחנו, צעקנו, השתוללנו ובעיקר התרגשנו. הבנות היו באטרף ולא הפסיקו להתרגש ולצעוק בכל סיבוב או בכל פעם שהתקרבנו לקיר או חלפנו מתחת לגשר נמוך או עץ.

במהלך ההפלגה הגענו לסכר שראינו אתמול בדיוק כשפתחו אותו. זרם המים היה אדיר וכולנו נפנפנו לשלום לאנשים על הגשר.
יוסי צלם הרבה קטעי וידאו תוך כדי הפלגה והמצלמה האומללה חטפה לא מעט שפריצים, אך היא שרדה בגבורה רבה. ירדנו מחויכים מהסירה, חוויה שלא נשכח עוד הרבה זמן.

מכאן מתחיל השעמום. נסיעה לנקודת מנוחה, לימודים, ארוחת ערב, טלפונים למשפחה ולחברים בארץ וצפייה בסרטי בארבי בדי. וי. די. לילה טוב ניו זילנד .
עד כאן, ליד טאופו, האי הצפוני ניו-זילנד. 21 בפברואר 2010.