יום רביעי, 3 בפברואר 2010

שליש על התנהגות טובה

ערב 31 בינואר - טוב, אז אחרי שפרסמנו בלוגים אתמול בערב נסענו רק כמה קילומטרים בודדים. ראינו באופן מפתיע חניון לילה של הגנים הלאומיים על שפת אגם יאנטה (Ianthe). היינו הראשונים בחניון, אך עד מהרה הצטרפו אלינו הרבה צעירים תרמילאים ואפילו התפתחו שיחות נחמדות עם כמה מהם והכוונה בעיקר לאריאל ואורי. ההורים נשארו אי-שם מאחור.

מי האגם היו נהדרים, יוסי, אריאל ואורי שחו קצת ונהנו מהנוף המרהיב, חוץ מזבובי החול הטורדניים שמתעלקים על כל פיסת עור חשופה.

1 בפברואר – זה יום של הרבה נסיעות שממש לא תוכננו. עלינו לכיוון עיר החוף הוקיטיקה (Hokitika), נכנסנו לעיר, צלמנו מבנים יפים והמשכנו הלאה.

מעט צפונה מהוקי טיקה נמצאת העיר גריימאוט (Greymouth), גם שם לא עשינו יותר מדי פרט לתדלוק האוטו וקנייה מאסיבית בסופר-מרקט של ניו-וורלד שמטרתה העיקרית פינוק הילדים.

אחרי גריימאוט הגענו לאזור יער פאפארואה (Paparoa), שם עצרנו באזור החוף והלכנו לראות את מצוקי הפנקייק ליד פונאקאקי (Punakaki). אזור מצוקים על קו החוף מלא נקיקים ומערות. הסלעים בנויים שכבות רבות כאילו מישהו הניח עליהם פנקייקים לאחר שסיים לטגן אותם. אין מילים לתיאור הצורות המרהיבות, גלי הים הגדולים במיוחד התנפצו על הסלעים והשפריצו כלפי מלא קצף לבן. אחרי כן נותר תרסיס ויכולנו לראות בבירור קשת צבעים מדהימה שהאירה על המצוקים. הילדים מאוד נהנו ורצו להישאר לעוד כמה שפריצים – יאללה בסדר.

מפונאקאקי המשכנו צפונה לאורך קו החוף המדהים ביופיו שמרגע שעלינו עליו לא הפסקנו לצלם את הסלעים והמצוקים לאורך ובתוך הים – איזה מראה עיניים מרגש. הגענו למפרץ טאוראנגה (Tauranga), שם אריאל ואסתל הלכו לצפות במושבת כלבי-ים שיש בה בעונה זו של השנה רק נקבות וגורים – יפה ומדהים כל פעם מחדש.

חצינו את ווסטפורט (Westport) והמשכנו צפונה דרך כביש צר ומתפתל בהרים של החוף המערבי עד לקאראמאה (Karamea) וממנה מעט צפונה לנקודה הצפונית ביותר שניתן להגיע אליה עם רכב בחוף המערבי – נהר קוהאיהאי (Kohaihai). למרות הנסיעה הבלתי נגמרת הילדים התנהגו למופת. לא היו מריבות או כעסים בנסיעה כולם השתדלו מאוד ועבר עלינו יום טוב.

התמקמנו בפארק טבעי ומרהבי לאורך חוף הים, יוסי טייל עם אורי על החוף. הים סוער מאוד ויש תרסיס קבוע של מים באוויר שמסתיר את ההרים אך מצד שני נותן להם מראה מסתורי. הסתכלנו על קו החוף שהיה בשיא השפל ונראה שהפרש הגבהים פה מגיע בקלות ל-4 מטר ויותר. חזרנו למוטור-הום לארוחת ערב.

מה היה המבורגרים מבשר טחון וטרי, רטטוי , יין אדום שיראז לקינוח והרבה מצב רוח. לאחר שההורים סיימו להדיח כלים ולהחזיר לארונות הם ירדו למספר דקות לקו החוף לצפות בשקיעה היפהפייה.

חוץ מזה, היום הוא היום ה-210 לטיול שלנו שזה 2/3 מהזמן המתוכנן. לפיכך אנחנו מבקשים שליש נוסף על התנהגות טובה...לילה טוב

עד כאן, פארק קוהאיהאי, האי הדרומי ניו-זילנד. 1 בפברואר 2010.

יום שבת, 30 בינואר 2010

קרחון פראנץ יוזף


קמנו די מאוחר הבוקר למזג אוויר שמשי ומפנק. התארגנו לאיטנו ונסענו לכיוון קרחון פראנץ יוזף. כמובן שבדרך נפטרנו מכל השפכים הלא רצויים ומלאנו מים למיכלים. לאחר מכן נסענו לחניון הסמוך לקרחון פראנץ יוזף.

הלכנו ברגל במקום בו הקרחון היה לפני כמה מאות שנים. מדהים ומפחיד קצב הנסיגה שלו. הדרך יפה יש בה מפלים לרוב ועצי ראטא, אלה עם הפריחה האדומה היפיפייה. הגענו ממש קרוב לקרחון, צלמנו מכל זווית אפשרית. ראינו גם כמה קבוצות של מטיילים המטפסים עליו עם מדריך שחצב מדרגות לאורך הקרחון, חבר עליו לקירות ואפשר טיפוס יחסית נוח.

אריאל והילה הלכו יחד ושוחחו היה להן כיף, בדרך היה מפל ונחל עם מים קרים והן מלאו בלון במים קרים. אורי ואמא הלכו ודיברו וכשהגיעו לנחל הם בדקו מה צף ומה שוקע. המים היו נעימים ורעננו אותנו לקראת המשך ההליכה. אנשים רבים בדרך אמרו לאורי כמה יפה הוא הולך ואיזה גיבור הוא שהוא הולך מסלול כל כך ארוך.

היינו כמה דקות וחזרנו למוטור-הום שלנו. אנחנו בדרך לאינטרנט הזול והמהיר כדי לפרסם בלוגים, להכין ארוחת צהריים ולהצפין העיר הקטנה הוקיטיקה (Hokitika).

עד כאן, קרחון פראנץ יוזף, האי הדרומי ניו-זילנד. 31 בינואר 2010.

אורי בן 3


גם הבוקר כמו בכל בוקר כולנו התעוררנו לפני אורי, זה נתן לנו זמן לנפח בלונים אדומים ולתלות אותם. לעטוף את המתנות ולקשט את המוטור-הום לכבוד יום ההולדת השלישי של אורי. יוסי הכין פנקייקים, ערכנו את השולחן והערנו את ילד יום ההולדת.

אורי מאוד התרגש מהבלונים הקישוטים וכמובן המתנות והרגיש שהיום הוא יום מיוחד.

אהוב שלנו, אתה בן שלוש וכבר היית בהולנד, תאילנד, ווייטנאם, אוסטרליה, ניו-זילנד ועוד היד נטויה. הספק לא רע לגילך הרך. אנחנו יודעים שחלק גדול מהטיול לא תזכור אבל לכל המקומות שתרצה תוכל עוד לחזור. אנחנו מקווים שהחוויה של טיול משפחתי לכמעט שנה שלמה עושה לך טוב. גדלת להיות ילד מדהים שכיף ממש להיות איתו ולשוחח איתו. כמה אנחנו אוהבים אותך, שיהיה לך מזל טוב, שתהייה מאושר, שמח ומוקף באהבה תמיד.

אוהבים אריאל, הילה אבא ואימא.

אז לכבוד יום ההולדת המשפחה המופרעת החליטה לקחת את הילד לטיול בקרחון. לאחר החגיגה נסענו כולנו כ-40 ק"מ צפונה והגענו לחניון של קרחון פוקס.

לפני תיאורי הקרחון נדבר על הפריחה האדומה של העצים שצובעת את ההרים באדום עמוק ומקסים. המון מפלי מים, פסגות מושלגות – בקיצור גן-עדן. בהתחלה יוסי צעד לבדו לקרחון, אחרי שעה הוא חזר מוקסם. כשהבנות סיימו ללמוד הלכנו כל המשפחה בתוואי הנהר בצבע טורקיז עד לנקודת התצפית. כזו כמות קרח אדירה לא ראינו בחיינו הכל בצבעי כחול בהיר-לבן וגם קצת אפור של סלעים. לקרחון צורות שונות, מנהרות ומצוקים אדירים. הוא נמשך במעלה ההר לגובה של מאות מטרים ומתחתיו זורם נהר. הלכנו, חזרנו, הצטלמנו ומאוד נהנינו.

חזרנו לישוב הקטן על שם קרחון פוקס, קבלנו טלפון נפלא מסבתא רחל שברכה את אורי ואת כל המשפחה, היה כל כך מרגש לדבר איתה. לפני כן התקשרה דודה חנה מגואטמאלה ולאחר מכן התקשרו סבתא קלרט ודודה אלזה – כמה נפלא כמה מחמם את הלב.

הצפנו מעט לכיוון קרחון פראנץ יוזף, מצאנו אינטרנט מהיר וזול, נס בניו-זילנד הרחוקה והמנותקת תרתי משמע. פרסמנו בלוגים, קראנו מיילים, העלינו תמונות מהמחשב לאינטרנט ויישרנו קו במובן הדיגיטלי.

במקביל הכנו מאפיני שוקולד וכשהגענו לנקודת השינה הדלקנו לאורי נר עם המספר 3 הסברנו מזה זה אומר לבקש משאלה. אורי ביקש וכיבה את הנר העפנו קונפטי, אכלנו עוגה ובכך סיימנו את חגיגות יום ההולדת.

לקראת 9 בערב (השמש עוד זורחת) יצאנו לנקודת השינה שנמצאת כ-10 ק"מ מצפון לקרחון. מחר נחזור אליו לביקור ובזה יסתיים אינשאללה החלק הדרומי של האי הדרומי כמתוכנן.

עד כאן, אגם מאפוריקה ליד קרחון פראנץ יוזף, האי הדרומי ניו-זילנד.

30 בינואר 2010.